יום חמישי י' בטבת תשע"ח
מתי ניתן להתחיל את ברכות ההפטרה?
אין להתחיל את ברכות ההפטרה עד לסיום גלילת ספר התורה, כדי שגם הגולל יוכל להאזין כנדרש להפטרה ולברכתה. ויתכן שאסור אף לפתוח את ספר הנביא עד לסיום הגלילה, כדין שני ספרי תורה שקוראים בזה אחר זה, שאסור לפתוח את השני לפני סיום גלילת הראשון. ולענין אמירת 'יהי רצון' בשני ובחמישי, כמנהג בני אשכנז, ניתן להקל ולהתחיל לפני סיום הגלילה, כיון שאין חובה גמורה להאזין לאמירה זו, שאינה אלא מנהג. וכן במקומות שאומרים 'אשרי' לפני החזרת ספר התורה לארון הקודש, ניתן להתחיל אשרי לפני סיום הגלילה, כיון שהגולל יכול לומר אשרי לאחר הגלילה. [שו"ע רפד, ו, ומשנ"ב יב; ביאורים ומוספים דרשו, 19-20]
ארבעת הדברים הנאמרים בין קריאת התורה למוסף
מנהג בני אשכנז לומר בשבת בין קריאת התורה ל'אשרי' שלפני מוסף, ארבעה דברים: א. 'יקום פורקן'. ב. 'מי שברך' לעוסקים בצרכי ציבור. ג. הזכרת נשמות – 'א־ל מלא רחמים', והאומרהּ יחזיק ספר תורה בידו; ויש שהורו להימנע במידת האפשר מלאומרהּ בשבת, ולפחות לדחותה למנחה של שבת. ד. תפילת 'אב הרחמים', שתיקנו ראשונים לזכר הרוגי מסעות הצלב. אבל לאחר אשרי אין אומרים מאומה, מלבד הפסוקים שאומרים בעת החזרת ספר התורה לארון, כיון שהקדיש שלאחר מכן נאמר על פסוקי אשרי, ואין להפסיק ביניהם; ויש שנהגו משום כך לומר את ה'מי שברך' למתענים בתעניות 'בה"ב' לפני אשרי, אך יש שנהגו לאומרו לאחר אשרי. [שו"ע רפד, ז, ומשנ"ב טו; ביאורים ומוספים דרשו, 25 ו־28]
מדוע בימי ספירת העומר אומרים 'אב הרחמים' גם בשבת 'מברכים'?
כאמור, מנהג בני אשכנז לומר בשבת הזכרת נשמות ותפילת 'אב הרחמים'. ואין אומרים אותן בשבת 'מברכים' – שאומרים בה 'ברכת החודש' – ולא בתאריך שאילו חָל בחוֹל לא היו אומרים בו תחנון, כגון ראש חודש, ולא במאורע שאין אומרים בו תחנון, כגון שנמצא במקום חתן או בעל ברית; אולם, בימי ספירת העומר – שבהם אירע מסע הצלב הראשון, בשנת תתנ"ו, שלזכר הרוגיו נתקנה תפילת אב הרחמים – אומרים אב הרחמים אף בשבת 'מברכים', ואף כשיש חתן וכדומה; למעֵט שבת שחל בה ראש חודש אייר, ויש אומרים – גם אסרו חג הפסח. וכן בתשעה באב שחל בשבת, הגם שבחול אין אומרים בו תחנון, אומרים בו אב הרחמים. [שו"ע רפד, ז, ומשנ"ב טז-יח; ביאורים ומוספים דרשו, 26, 29 ו־31; וראה שעה"צ טו]