מדוע אין האָבֵל משמש כש"ץ בראש חודש? • מה עושים כשיש שני 'חיובים' ורק אחד מהם מתפלל במקום בקביעות? • וגם: כיצד ינהג מי שאינו אומר וידוי לפני תחנון ומתפלל במקום שאומרים?
יום רביעי ט' בסיון תשע"ו
מדוע אין האָבֵל משמש כש"ץ בראש חודש?
בשבת וביום טוב אין האבל משמש כש"ץ, מפני שהקהל שרוי בשמחה ואין ראוי שישמש האבל כשלוחם; ויש שכתב שהטעם הוא משום שבימים אלו מנגנים בתפילה, והניגונים משמחים את האבל. ובביאור הלכה כתב שבכל יום שאין אומרים 'למנצח', למעט ערב יום כיפור, אין האבל משמש כש"ץ; ובנוגע למנחה וערבית בימים אלו ישנן דעות שונות; ויש אומרים שאף בשחרית של ראש חודש וכיוצא בו רשאי לשמש כש"ץ, אלא שב'הלל' יחליפנו אחֵר. ובימים שאומרים למנצח, אף אם אין אומרים 'תחנון' - משמש האבל כש"ץ בכל התפילות. [סימן קלב, ביה"ל קונטרס מאמר קדישין; ביאורים ומוספים דרשו, 42]
מה עושים כשיש שני 'חיובים' ורק אחד מהם מתפלל במקום בקביעות?
כאשר יש בבית הכנסת שני אבֵלים שיש להם 'חיוב' לשמש כש"ץ - ישנם דיני קדימה שונים המבוארים בפוסקים, בהתאם לדרגת החיוב: בתוך שבעה ימים לקבורה, בתוך שלושים יום לקבורה, בתוך אחד עשר חודש מהקבורה, ויום ה'יארצייט'. ואם אחד מהם תושב המקום, והשני אורח, והם שוים בדרגת חיובם - התושב קודם לאורח. ויש שכתב שבזמננו אין נוהגים כן, ולדבריו יש להטיל ביניהם גורל. ואם שני האבֵלים תושבי המקום, אלא שאחד מהם מתפלל קבוע בבית כנסת זה, והשני מתפלל תמיד בבית כנסת אחר - המתפלל הקבוע קודם. [סימן קלב, ביה"ל קונטרס מאמר קדישין; ביאורים ומוספים דרשו, 44]
כיצד ינהג מי שאינו אומר וידוי לפני תחנון ומתפלל במקום שאומרים?
מנהג רוב ישראל בזמננו לומר לאחר חזרת הש"ץ בשחרית ובמנחה - לפני 'תחנון' - וידוי ו'שלוש עשרה מידות'; ויש שנוהגים לאומרם רק בשני ובחמישי, לפני 'והוא רחום'; ויש שאין אומרים כלל. והנוהג לאומרם ונמצא במקום שאין אומרים - יאמר וידוי בצורה שלא תהא אמירתו ניכרת, ויש אומרים שיאמר גם שלוש עשרה מידות עם טעמי המקרא, ויסיים את הפסוק: "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה... ועל רִבֵּעִים". ומי שאינו נוהג לאומרם, ונמצא במקום שאומרים - יאמר עמהם. ואת שלוש עשרה מידות צריך לומר עם הציבור אף כשאינו מתפלל עמהם. [סימן קלד, ס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 1; והמנהג בזמננו]