"ואלה תולדות"
אחד המאפיינים הבולטים, אם לא הבולט שביותר, לגבי חצר הקודש סקולען, הוא הניגונים המפורסמים שהלחינו אדמו"ריה, הרבי הראשון הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגל, ובנו ממשיך דרכו כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען זצ"ל, הרה"ק רבי ישראל אברהם זיע"א.
למעשה, רבים מניגוני סקולען מושרים בפי הכל, והציבור הרחב לא תמיד מודע לכך שניגונים אלו הולחנו על ידי אדמו"רי סקולען. כך למשל הניגון המפורסם "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר – כן תהיה לנו", או "וביום השבת, שבת קודש שישו ושמחו", וכן הניגון המוכר ביותר על המילים 'ימים על ימי מלך תוסיף', 'ונשגב ה' לבדו', 'אוי אוי אוי שבת'.
באחרונה שוחחנו עם הרה"צ רבי אליעזר זוסיא שטערן שליט"א, נכדו של כ"ק אדמו"ר רבי ישראל אברהם זיע"א, שנפטר לפני קצת פחות מארבע שנים, בכ"ה אדר תשע"ט, ונינו של הרבי מייסד השושלת רבי אליעזר זוסיא זצ"ל.
הרב שטערן הוא גם חתנו של כ"ק מרן אדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל, שנודע גם הוא בניגוני הקודש שלו, שכבשו את העולם היהודי כולו, ובראשם 'אלקא דיליה' ו'ידע כל פעול' ועוד.
השיחה עם הרב שטערן נסובה סביב הסבא הגדול, ובמהלכה שמענו גם על הקשר המעניין בינו ובין הרבי מפיטסבורג, וגם על ניגוני סקולען באופן כללי כפי שנתאר בשורות הבאות בסייעתא דשמיא.
אחד השירים היותר מפורסמים הוא השיר 'יוודע בגויים… והשב לשכנינו'. מאחורי השיר הזה טמון סיפור מדהים.
"את הסיפור הזה שמעתי כמה וכמה פעמים מכלי ראשון מפיו של הסבא זצ"ל: היה זה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השניה, הסבא רבא רבי אליעזר זוסיא זיע"א היה אז כלוא ברומניה במשך כחצי שנה ובאותה עת הלחין את הניגון הנפלא הזה.
"באותה העת החלו להתרוצץ שמועות ברחבי העולם על כך שהיהודים במדינות הגוש הסובייטי סובלים מרדיפה אכזרית, ובכלל זה גם ברומניה. בעקבות כך אורגנה משלחת של בכירי הג'וינט שהגיעו לרומניה בתיאום עם המשטר הקומוניסטי, על מנת לבחון את מצב היהודים שם.
"המשטר כמובן רצה להראות לג'וינט שמצב היהודים מצוין, ולכן הם ארגנו מבעוד מועד 'הצגה' – סעודת מלווה דמלכה במוצאי שבת, בה ייטלו חלק רבני הקהילות השונות שהתבקשו להגיע. כמובן שכל הרבנים הוזהרו בזהרה חמורה שלא יעזו לספר את האמת לאנשי הג'וינט, והמעמד כולו תוכנן להתקיים תחת פיקוח הדוק של שליחי המשטר.
"היו כמה רבנים שגם התבקשו לשאת דברים בפני האורחים הנכבדים, ואין צורך לומר שלפני כן הכינו אותם בצורה מדוקדקת מה מותר להם לומר ומה אסור להם לומר בפני האורחים.
"האירוע אכן התקיים, והרבי מסקולען הוזמן גם הוא ליטול חלק, והגיע מעט באיחור. הוא היה היחיד מבין כל הרבנים שהגיע כששטריימל חבוש לראשו, וכשראו הרבנים את קומתו הכפופה בפתח האולם, חרדו כולם לקראתו וקמו ביראת כבוד. אנשי הג'וינט הבינו שהרב הזה הוא רב בכיר במיוחד ולכן כל הרבנים מכבדים אותו כל כך… הם ביקשו שהרבי יאמר גם הוא דרשה בפניהם…
"אמר הרבי: "לומר דרשה איני יכול, כי הרי לא התכוננתי לזה, אבל אני יכול לשיר שיר…".
"כולם השתתקו, והסבא החל לשיר את השיר הנוגה והנוגע ללב, "יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך… תבוא לפניך אנקת אסיר, כגודל זרועך הותר בני תמותה… והשב לשכננו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'…".
"ההצגה הגדולה שעשו הקומוניסטים התנפצה באחת. כל הרבנים שנכחו באולם החלו לבכות, לא הצליחו לעצור את בכיים. שאלו את הרבי מתי הוא הלחין את הניגון המיוחד הזה, והוא סיפר שזה היה בעת שישב בכלא, בגלל שקידם את ענייני היהדות למרות האיסור שהטילו הקומוניסטים על כך…
"אנשי הג'וינט לא הבינו כל כך את המילים, אבל הם ראו שמשהו התחולל פה. הם רשמו לעצמם לברר מאוחר יותר מה המשמעות, ומה המסר הסמוי שנכנס בין המילים. הם ראו את עיניהם הדומעות של הנוכחים באולם, ואת התחינה האילמת שניבטה מהן, תחינה שנקלטה היטב והתגברה על כל ההצגה היזומה והמבויימת.
"המסר אכן עבר במלוא העוצמה, ארגון הג'וינט בעלי השפעה יהודים אחרים המשיכו ללחוץ למען יהודי רומניה, עד שהצליחו לחלץ ממנה את היהודים שחפצו בכך, והעולם היהודי כולו הרוויח ניגון יפהפה שמושר עד היום בהזדמנויות רבות, וביתר שאת בימי בין המצרים".
איחר את הטיסה
"לכבוד החתונה שלי, הגיע סבי במיוחד מארה"ב כדי להשתתף בחתונה שהתקיימה בארץ", הוא מספר, "התוכנית היתה שביום חמישי בערב הוא ימריא בחזרה לארה"ב, ובשבת כבר ינהיג את ה'טישים' כרגיל בבית מדרשו.
"אבל הסבא איחר את הטיסה…
"אבי מורי, אב"ד סקולען – ארה"ק שליט"א, היה אובד עצות. מצד אחד השווער שלו, הרבי מסקולען נשאר לשבת בארץ שזה דבר מאוד משמח כשלעצמו, אבל מצד שני, הרי זאת ה'שבת שבע ברכות' של בנו, והיא אמורה להתקיים אצל המחותן, אבי הכלה, הרבי מפיטסבורג.
"מה עושים? האם הרבי מסקולען יישאר בבני ברק שבה יש לו בית מדרש גדול, בזמן שהשבע ברכות של הנכד באשדוד? או שאולי יבוא הרבי מסקולען לאשדוד, בלי שום הודעה מראש, וזה הרי לא כזה דבר פשוט לארח רבי, על כל המשתמע מכך…
"לאחר מחשבה הוא התקשר למורי חמי, הרבי מפיטסבורג זצ"ל, ואמר לו: "מחותן לעבן.. מחותני היקר, אני אומר לרבי את האמת, איני יודע מה לעשות, השווער שלי נשאר בארץ ואני אובד עצות..
"אבל הרבי מפיטסבורג לא היסס: "מה זאת אומרת?" הוא השיב לאבי, "שיבוא לפה לאשדוד, כבוד גדול הוא עבורי, ובשבת זו הוא יהיה פה הרבי, הוא יערוך את ה'טיש' ואני אשב כמו כל שאר המשתתפים ב'טיש' ואתענג על השהות במחיצתו של אחד מצדיקי הדור… נסדר לו דירה צמודה וכל מה שצריך…".
"ואכן, למחרת היום, ערב שבת קודש, הגיע הרבי מסקולען לשבות באשדוד, השמועה עשתה לה כנפיים ונפוצה ברחבי העיר, והמונים נהרו אל הטיש של הרבי מסקולען, בהשתתפותו של הרבי מפיטסבורג…".
בקשה מפתיעה
"הסבא שלי לא היה אדם שגרתי בכל הקשור לשעון, ובהתאם לכך גם ה'טיש' התחיל בשעה מאוחרת מאוד, למרות שהוא מאוד דאג שלא להפריע יותר מדי לרבי מפיטסבורג ועדת חסידיו, ולא רצה להשתלט להם בצורה נרחבת יותר מדי על סדר היום… "ב'טיש' עצמו הוא עשה את הקידוש כדרכו, ושר זמירות כהרגלו בדביקות נפלאה, אבל נראה שכל הזמן היה בו חשש קל שאולי הוא עושה את זה על חשבון הרבי מפיטסבורג ומפריע לו ולחסידיו לנהל את השבת כהרגלם…
"כשהסתיים ה'טיש', היה זה בשעה מאוחרת למדי, בשבת חורפית, והנה הרבי מפיטסבורג ניגש אליו ואמר לו "מחותן, אני רוצה לבקש מכם טובה".
"סבא בענוותנותו הרבה היה בטוח שהרבי מפיסטבורג עומד לבקש ממנו שלמחרת ימצא לעצמו מקום אחר להתפלל, כי הוא הגזים והאריך יותר מדי…
"להפתעתו הגדולה ביקש הרבי מפיטסבורג בקשה שונה לחלוטין: "אני מבקש", כך אמר מורי חמי זצ"ל, "שהרבי מסקולען יואיל בטובו להתחיל שוב מ'שלום עליכם', ולחזור בשנית על ה'טיש' כולו מהחל ועד כלה, כי התענוג העצום שהרגשנו היה נפלא ביותר ואנחנו רוצים לחוות שוב את החוויה הנפלאה הזאת…".
"הרבי מסקולען נהנה עד מאוד מהדברים ורווח לו מאוד שלא רק שהוא לא היה לנטל ולמעמסה אלא ההיפך, עוד גרם לנחת רוח למארחים הנכבדים… מיני אז, פרחה ידידות של ממש בין שני האדמו"רים, ואני שהייתי נכדו של אחד מהם וחתנו של האחר, זכיתי להיות בתווך ולהיות הגורם המקשר ביניהם.
"ואכן בכל פעם שהייתי משוחח עם הסבא בטלפון, וזה היה קורה בכל יום שישי כשהייתי מתקשר לאחל לו 'גוט שבת' והוא היה מדבר בטלפון עם כל אחד ואחד מהילדים שלו , תמיד הוא היה מתעניין בשלום מורי חמי.
"בחצר הקודש סקולען יש מאות ואלפי ניגונים שונים, ומטבע הדברים בכל ה'טישים' והאירועים בחסידות נהוג לשיר בעיקר את ניגוני סקולען. רק לעיתים נדירות קורה ששרים שירים אחרים.
"פעם אחת, בחודש תשרי תשס"ז, כיבד הרבי מסקולען איזה אורח לשיר ניגון כלשהו באחד הטישים, והלה פצח בניגון המוכר והמפורסם של מורי חמי זצ"ל "וידע כל פעול כי אתה פעלתו".
"היתה זו הפעם הראשונה שהרבי מסקולען שמע את השיר הזה, והוא לא ידע מי הלחין אותו. הוא ישב והאזין לו בכובד ראש, ולאחר שסיימו לשיר את הניגון, הוא ביקש שיחזרו עליו שוב, מההתחלה…
"כשסיימו לשיר בשנית, התבטא הרבי מסקולען בהערכה רבה ואמר ש"הניגון הזה נותן 'פשט' חדש במילים". כלומר, זה ניגון מאוד עמוק ופנימי, שיודע לכוון לשורש של אחת הכוונות הטמונות במילים הקדושות הללו שחיברו אנשי כנסת הגדולה ברוח קדשם.
"לאחר מכן שאל, של מי הניגון הזה? מהיכן המקור שלו? וכשאמרו לו שזה ניגון שהלחין הרבי מפיטסבורג הוא הגיב בפליאה: "אזוי???", ממש יצא מכליו מהתפעלות.
"זכורני פעם אחת שהייתי אצל הסבא באמריקה, ונתתי לו לדבר בטלפון עם השווער שלי, שהיה מהצד השני של הקו. הרבי מסקולען שמע שמעבר לקו נמצא הרבי מפיטסבורג, הוא נעמד מלוא קומתו, ונשאר לעמוד עד שסיים לדבר איתו בטלפון, וזאת מבלי שהרבי מפיטסבורג ידע בכלל על המחווה והכבוד המיוחד שחולק לו הרבי מסקולען".
סודו של ניגון
"כל ההתייחסות שלו לניגונים היתה מאוד מאוד מיוחדת. בכל עת היה מחזיק בהישג יד את מכשיר ההקלטה שלו, שבו היה מקליט לחנים חדשים שהיו עולים לו בכל עת, והוא היה מתייחס אל הנגן הזה כמו חפץ של קדושה, הוא אפילו היה שם אותו בשקית של הטלית והתפילין כשהיה יוצא להתפלל.
"כל פעם לפני שהיה שר, הוא היה אומר 'לשם ייחוד', כי הרי ה'חרדים' כותב שכששרים מקיימים בזה מצוות 'אהבת ה', ולכן בכל פעם לפני ששר הוא היה אומר נוסח שלם… "לשם ייחוד… הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של "לאהבה את ה' אלוקיך ולדבקה בו… ויהי נועם…".
"פעם בעת רצון מיוחדת אמר לי הסבא 'אסברה לך' מה העניין בהלחנת ניגונים… הוא פתח את הספר 'בוצינא דנהורא' מהרבי ר' ברוך ממעזבוז' זיע"א, שעומד על דברי הכתוב "כי יפלא ממך… בין דם לדם בין דין לדין, בין נגע לנגע… וקמת ועלית אל המקום…".
"שואל הרבי ר' ברוך, מה יש שם בירושלים בלשכת הגזית שאין במקום אחר? מה העניין? הגאונות של הדיינים שם, ומה אם אני אמצא גאון מופלג בעיר אחרת, זה לא מספיק טוב? למה צריך דווקא בירושלים?
"מסביר הרבי ר' ברוך הסבר עמוק מאוד, שלא ניכנס אליו במסגרת זו, אבל הרעיון בקצרה הוא שלכל הלכה יש מקום משלה בעולם, וכדי להבין אותה צריכים להיות במקום הספציפי הזה. ומאחר ובירושלים, נמצאת אבן השתייה שממנה הושתת כל העולם כולו, לכן שם, במקום המקדש, אפשר להתחבר לשורש של כל המקומות בעולם, וממילא גם לשורש של כל מצוות התורה והלכותיהן השונות.
"אותו הדבר לגבי ניגונים", אמר הסבא, "לכל ניגון יש את הזמן שלו והמקום שלו. וכשנמצאים במקום הזה ובזמן הזה, צריכים לגאול את הניגון הזה ולהוציא אותו מהכח אל הפועל.
"כדי לחדד את הנקודה, הוא סיפר לי כמה סיפורים על ניגונים שלו ושל אביו הקדוש, וכך הוא סיפר…
"בעת שהיינו ברומניה שהיתי פעם עם אבי מורי זיע"א בעיר דעעש", כך סיפר, "הגיעה שבת קודש, ובליל שבת התאסף קהל מיהודי המקום ל'טיש'. והנה, לפני אמירת ה'קידוש', צץ לפתע ניגון חדש לאבי מורי. הוא התחיל לשיר את הניגון החדש, פעם ועוד פעם, מנסה ללמד את הקהל את הניגון כדי שיזכרו אותו ויוכלו להזכיר לו במוצאי שבת… כולם למדו את השיר ושרו אותו שוב ושוב, ולאחר מכן קידש אבי על היין והמשיך בסעודה.
"במוצאי שבת, הוא רצה לכתוב את התווים של השיר, אבל הניגון פרח מזכרונו. הוא שאל את כל הנוכחים ב'טיש' מי זוכר את הניגון ששרנו אתמול בלילה? אבל אף אחד לא זכר!!!
"נשארנו בדעעש גם בימים הבאים, ולמרות שניסינו להיזכר בניגון, אף אחד לא הצליח להיזכר בו…
"כשהגיעה השבת הבאה, עוד היינו שם באותה עיר, והנה לפני הקידוש שוב פרץ ועלה אותו הניגון כמו בשבוע שעבר…
"חייבים לומר", הסביר לי סבא, "שהניגון הזה הזמן שלו הוא בליל שבת לפני קידוש, והמקום שלו הוא בעיר דעעש שברומניה… לכן דווקא בזמן הזה צץ ועלה הניגון, בכל פעם שבה אבי היה שם בליל שבת…".
בחדר החקירות
"סבא אמר לי שהוא רואה את זה בהרבה מהשירים שהוא הלחין, שהם עלו וצצו בגלל שהוא שהה במקום מסוים באותו הזמן. כך למשל השיר "הלל היה אומר אם אין אני לי מי לי", צץ ועלה בראשו כשהוא שהה בעיירת הנופש 'בל הארבר' באמריקה. ה'פאל' (בית) הראשון של הניגון 'בחצוצרות' שהלחין צץ בראשו כשהוא היה במטוס, בדרכו לאוסטרליה: "מי יודע כמה זמן הניגון הזה 'ריחף באוויר' בין אמריקה לאוסטרליה, עד שעברתי שם והלחנתי אותו", הוא אמר.
"ואז נתן לי הסבא את הדוגמה השלישית לכך שלכל ניגון יש את המקום שלו והזמן שלו, וכך הוא סיפר…
"את הניגון 'ויזעקו' שהלחנתי אתה מכיר?" הוא שאל אותי, זה ניגון עם תנועה מאוד מאוד יפה ומיוחדת במינה, "את הניגון הזה הלחנתי כשהייתי ב'תפיסה', בבית האסורים של המשטר הקומוניסטי ברומניה…
"במאמר המוסגר אציין שזה היה מאוד מאוד נדיר שהוא הזכיר את עובדת היותו אסיר ברומניה. בדרך כלל הוא היה מספר על האבא שלו זיע"א, שהוא היה בכלא ושהוא הקים בתי יתומים, ושהוא סבל רדיפות נוראיות מהקומוניסטים. את העובדה שהוא עצמו היה כלוא יחד עם אביו ונרדף יחד איתו הוא לא טרח להזכיר. אבל הפעם, בגלל הסיפור של השיר, הוא התייחס לכך שבעצם גם הוא עצמו סבל ייסורים קשים שם תחת המשטר הקומוניסטי…
"ישבתי שם ב'תפיסה', והסדר היה שמדי פעם היו מגיעים כמה סוהרים, נכנסים לתא בו הייתי כלוא, ובלא אומר ודברים היו גוררים אותי החוצה ולוקחים אותי לחקירה… שם בחקירה היו מכים ומרביצים ושואלים שאלות שוב ושוב, וכשהוא גומרים 'לחקור', היו זורקים אותי בחזרה לתא הכליאה, עד לפעם הבאה…
"והנה באחת הפעמים מגיעים הסוהרים, גוררים אותי, ומכניסים אותי לחדר חקירות כלשהו, מושיבים אותי על כסא ויוצאים… אני הרמתי את עיני ונחרדתי! לפני ישב חוקר קומוניסט שהפעם לא הגיע עם שוט או רצועה, הוא הגיע עם אקדח, והחזיק אותו מולי, כשהקנה שלו מכוון אלי…
"התאבנתי!", סיפר לי הסבא ביידיש "איך בין געווארן פארשטיינערט. לא יכולתי להניע יד או רגל מרוב פחד. ידעתי שהחוקר הזה יכול בכל רגע שיחפוץ ללחוץ על ההדק ולרצוח אותי נפש. אף אחד לא יבוא אליו בטענה על כך שהוא הרג את האסיר היהודי, החיים שלי תלויים עכשיו במצב הרוח שלו…
"ופתאום קרה דבר מעניין… הרגשתי שבתוך הראש מתחיל 'לנקר' ניגון חדש… הניגון הגיע יחד עם המילים "ויזעקו אל ה' בצר להם… כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב".
"החקירה נמשכה זמן רב. החוקר שואל שאלות, ואני יושב שם, מצטנף במקומי ורועד מפחד כשהקנה של האקדח עדיין מכוון למולי, ובכל רגע יכול לבקוע ממנו הקליע הקטלני רח"ל… ספגתי מכות וצעקות, חבטות ובעיטות, אבל הניגון הזה לא מפסיק לדפוק בתוך הראש שלי, כמבקש לצאת. אני כמובן לא יכול לשיר מול החוקר, דבר שיעודד אותו ללחוץ על ההדק, אבל הניגון לא מרפה…
"כשנגמרה החקירה גררו אותי בחזרה אל תא הכליאה, זרקו אותי פנימה ונעלו אחרי את שער הברזל, ובאותו רגע פרץ החוצה הניגון… "ויזעקו אל ה' בצר להם…".
"חייבים לומר…", השלים סבא את ההסבר, "שהניגון הזה, המקום שלו היה בחדר החקירות ההוא, ומי יודע אם לא לשם כך הגעתי לבית האסורים, כדי לגאול משם את הניגון הזה".