יום שלישי ח' בטבת תשע"ח
כיצד ינהג מי שקנה מפטיר וקראוהו בטעות ל'חמישי'?
לכתחילה אין לקרוא לעליית מפטיר למי שכבר עלה באחת מהעליות הקודמות, כדי שלא יברך ברכות התורה פעמיים שלא מתוך הכרח, וכדי שיתרבו העולים לתורה, ויתקיים בכך "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". אולם, אם מסיבה כלשהי אין מי שיכול לעלות למפטיר מלבד אחד מהעולים הראשונים – אם טרם אמרו קדיש, לא יעלה אף אחד למפטיר, אלא העולה האחרון הוא המפטיר, ויקראו מיד את ההפטרה, ויאמרו את הקדיש לאחר ההפטרה; ואם כבר אמרו קדיש, יעלה אחד למפטיר, ועדיף שלא יהיה זה מי שעלה אחרון לפני הקדיש. ומי שקנה עליית מפטיר, וקראוהו בטעות לעלות באחת העליות הקודמות – יש אומרים שיעלה לשתי העליות, ויש אומרים שאינו מחויב לעלות לעליה שקראוהו, כיון שמתעתד לעלות למפטיר. [שו"ע רפב, ה, ומשנ"ב כח-כט; ביאורים ומוספים דרשו, 51-52]
לאחר מוסף התברר שדילגו פסוק בקריאת התורה – מה עושים?
אם טעה ה'בעל קורא' בקריאת פרשת השבוע בשבת, באחת משֶּׁבע העליות, ודילג מילה או יותר, וכבר בֵּרך העולה את הברכה שלאחר הקריאה – צריך לחזור ולקרוא את הפסוק שבו הוחסרה המילה, יחד עם שני פסוקים נוספים, ואף אם כבר התפללו תפילת מוסף – יש להוציא את הספר ולקרוא בברכה. ואם חיסר או הוסיף אות, או שטעה בטעמים ובניקוד – אם משמעות הענין לא השתנתה על ידי הטעות, אינו צריך לחזור; ואם משמעות הענין השתנתה – צריך לחזור ולקרוא, אך אם כבר סיימו את הקריאה, אין לברך שנית על קריאה זו; ויש אומרים שבחיסר או הוסיף אות, צריך לחזור ולקרוא (ללא ברכה) אף אם המשמעות לא השתנתה. ואם כבר יצאו מבית הכנסת – יש שהורה שבכל מקרה אין חובה לשוב ולקרוא. [שו"ע רפב, ז, ומשנ"ב לה ו־לו; ביאורים ומוספים דרשו, 55-56]
מדוע לא קוראים בשבת את פסוקי קרבן המוסף?
בכל המועדים קוראים בעליית מפטיר את פסוקי קרבנות היום, מלבד בשבת. וכתבו רבותינו טעמים רבים לכך, ומהם: א. שאין קוראים בתורה פחות משלושה פסוקים בעלייה אחת, ופסוקי מוסף של שבת הם שניִם בלבד. ב. כשקוראים במפטיר מעניָנו של יום, אזי גם ההפטרה מענינו של יום, ואילו היו קוראים למפטיר את קרבנות השבת, היו כל ההפטרות בענין אחד. ג. הסיבה לקריאת הקרבנות במפטיר, היא משום שקרבנות הציבור במועדים נועדו לכפרה, והשי"ת מחשיב לנו את קריאתם כהקרבתם, אבל קרבנות השבת לא נועדו לכפרה. ד. לגבי כל המועדים, נאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם", ופשוטו של מקרא – שצריך לקרוא בתורה בענין המועד, אבל שבת אינה נקראת מועד. [שו"ע רפג, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 2]