צוות 'הפותח'
בחסדי שמים זכה דורנו לשפע אדיר של דברי תורה ויראה המודפסים מדי שבוע במאות עלונים מלאי תוכן מרתק המוגש בצורה נהדרת לקהל יראי ה' וחושב שמו בכל אתר ואתר.
בעלעול קל שעלעלנו בכמה מעלוני הפרשה שמתפרסמים השבוע, מצאנו כמה פנינים מיוחדות, ואמרנו בל נמנע טוב מקוראי 'הפותח', ונביא לפניהם את הברכה אשר ציווה ה' את עמו.
בעלון 'מבאר הקודש', המלקט את דברי התורה שנשמעו מפי כ"ק מרן אדמו"ר מדאראג שליט"א לאורך השנים, מצאנו כמה וכמה סיפורים נפלאים ועבודות קדוש מאת רבותינו גדולי הדורות, ולחיבת הקודש אמרנו להביא הנה שניים מהם, ושניהם הובאו על הפסוק :ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך".
הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מקאזניץ זי"ע בן הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע, היה נוהג בשפלות יתירה עד למאוד, עד אשר בחיי אביו החשיבוהו כולם לעם הארץ גמור על אף היותו גאון גדול.
לאחר פטירת המגיד הק' נתיישבו התלמידים ביניהם את מי לקבל עליהם לרבי ולמורה דרך אחר רבם הק', עד שנמנו וגמרו ליסע אל החוזה הק' מלובלין ולישאל ממנו את חוות דעת קדשו ומוצא פיו, ויקומו כל זקני העדה לנסוע לובלינה.
ויהי בעת הגיעם ללובלין החביא הרה"ק רבי משה אליקים את עצמו והלך באחרונה שלא ירגישו בו, אך החוזה הק' פנה אליו ונתן לו יד לשלום בראשונה לפני כל התלמידים, ויאמר להם החוזה הק' כתיב "ויהי בנסוע הארון" כאשר נסע מעימנו ארון הקודש ונסתלק המגיד הק' זי"ע אזי "ויאמר משה" – הרה"ק רבי משה יאמר תורה והוא יהיה ממלא את מקום קדשו של אביו, ואז קיבלוהו כולם עליהם לרבי ולמנהיג.
מעשה נוסף שהובא בעלון 'מבאר הקודש': הרה"ק משינאווא זי"ע היה מסתובב הרבה בין העיירות בכדי לחזק יהודים, ופעם נענה על זה ואמר שכל יהודי שורשו מאות אחת בתורה, והאות שלו היא האות ו' של הפסוק "ויהי בנסוע הארון", ועל כן הוא נוסע הרבה.
אולם הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע, אחיינו של הרה"ק משינאווא, לא היתה דרכו לנסוע כמעט, ופעם נענה ואמר שהאות שלו היא האות ו' של הפסוק "ובנוחה יאמר", ולכן הוא נשאר במקומו ואינו נוסע.
הסתכלות ששווה הון
בעלון המיוחד 'האור לחיים' מאת מרן הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, מספר הגר"א שליט"א סיפור אישי מימי נעוריו, ממנו הוא למד מוסר השכל לכל ימות חייו, וכך הוא מספר:
לפעמים מהסתכלות אחת שאדם רואה, הוא יכול להיבנות ולבנות עולם. ואספר: בהיותי ילד בגיל שנים-עשר, למדתי בבית הספר בכפר סבא של פועלי אגודת ישראל. חצי מיום הלימודים היה מוקדש ללימוד תורה וגמרא, וחציו השני ללימודי חול.
למדנו מסכת בבא מציעא פרק 'אלו מציאות', פרק 'כיצד מברכין' ממסכת 'ברכות', וכמו כן למדנו משניות בעל פה, מסכת 'שביעית', 'תרומות' ו'מעשרות' ועוד. אכן, דברים יסודיים מאוד למדנו, אבל רציתי לטעום משהו יותר גדול.
אותה תקופה הורי לא היו בארץ. המנהל הרוחני של בית הספר היה יהודי חסיד, ירא שמים בתכלית. יום אחד פניתי אליו וסיפרתי לו שרצוני לראות משהו יותר גבוה ממה שיש בבית ספרנו. הוא הסכים מיד והודיע לי כי בעוד כמה ימים יבוא לכאן מישהו וייקחני לראות כיצד נראית "ישיבה".
עד אותו יום, הישיבות שראיתי היו על פי רוב מקומות עלובים, כוכים קטנים וצפופים. לא היה להם כסף לבניינים מרווחים ומפוארים. הייתי סקרן לראות את הישיבה, עליה דיבר המנהל.
ואכן, הגיע בחור מישיבת פוניבז' ולבקשת המנהל ניאות לקחת אותי עימו לראות את הישיבה. הגענו לשם בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, באמצע 'סדר' שני. היכל הישיבה היה מלא מפה לפה, כשלוש מאות וחמישים בחורים יושבים והוגים בתורה, במרץ ובריתחא דאורייתא. מרן הרב שך זצ"ל עמד באמצע הבית מדרש והתפלפל עם בחורים בלימוד. למולי, בקיר המזרח, הבחנתי את ארון הקודש המפואר שהובא מאיטליה, כולו זהב (באמת הארון אינו עשוי מזהב, רק מצופה זהב, אך גם כך המראה מרשים ביותר). ואני, ילד קטן לפני בר מצוה, הבטתי על הנעשה סביבי והייתי נפעם כולי.
הפלפול, החשק הרב ללימוד והאווירה המחשמלת – כל אלו שבו את ליבי!
חזרתי לבית הספר והודעתי למנהל: "מצאתי את שאהבה נפשי, רק לשם אני הולך!"
"כעת אינך יכול ללכת לישיבת פוניבז'", חייך המנהל, "כי לומדים בה רק בחורים ואתה עדיין ילד. עליך לעבור הרבה עד שתגיע לשם, אבל בעזרת ה' תגיע!"
לפעמים הסתכלות אחת שווה את הכל.
אדם מוכן לשלם כל הון דעלמא עבור הראיה הזו.
עליו רק לדאוג לשמר את ההרגשה שהיתה לו בזמן אותה ראיה.
הצלחה לא הגיונית
בעלון הנפוץ והפופולרי 'השגחה פרטית', מובא המעשה הבא:
גיסי ואני עובדים בשיתוף פעולה כבר תקופה ארוכה. לגיסי יש חנות סלטים, ואני, יחד עם בני משפחתי, מכינים את הסלטים לחנות שלו. והנה באחד הימים אני נכנס לחנות ורואה, שלצד הסלטים שלי עומדת ערמה נכבדת של סלטים מחברה אחרת.
הייתי המום. מה? גיסי מזמין סלטים מחברה מתחרה? מה הוא חושב? הרי כל השבוע אנחנו עובדים כל כך קשה, וכעת הסחורה שלנו יכולה להיתקע והרווחים גם כן, וזה ממש לא הוגן.
אמנם לא היה בינינו הסכם כתוב וחתום שלא להביא מחברה מתחרה, אבל זה היה מובן מאליו, עבדנו בנאמנות ועד היום הכול זרם יופי.
התקשרתי לאשתי כאוב מאוד וסיפרתי לה את אשר חזו עיניי.
היא ענתה לי ברוגע, "נראה לי שזה ניסיון משמים, שנדע שלא הסלטים מביאים פרנסה, אלא הקב"ה הוא זה שמביא פרנסה".
"אז מה נעשה?" שאלתי אותה.
"נתפלל לה' שיפרנסנו ברווח", היא ענתה באמונה ובביטחון וחיזקה אותי.
אמרתי לה, "יעצת בדעת ובחכמה, עצתך להסכימה".
לא דיברתי על כך מאומה עם הגיס, והתפללתי לה' שישלח לנו פרנסה. באותו יום מתקשר אליי הגיס ואומר, "תשמע איזה דבר מעניין קרה. הסלטים שלך נגמרו עד הקופסה האחרונה ועדיין יש ביקוש גדול. תוכל להכין לי שוב את אותה הכמות? אני אשלם לך על זה במחיר טוב". כך יצא, שדווקא ביום הזה, שבו היה נראה שמישהו מסיג את גבולי, זכיתי בהצלחה יתרה ולא הגיונית. אין ספק שכוח האמונה וההבלגה עמדו לנו לשפע כזה משמים.