יום רביעי כ"ד אב תשע"ז
המתפלל ערבית לפני השקיעה – האם רשאי 'לשבור' את הצום מיד לאחר התפילה?
המקבל על עצמו 'תענית', צריך לצוּם מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים; ואף אם מתפלל תפילת ערבית לפני שקיעת החמה (במקומות שנוהגים כך). אך אם הוא שרוי בצער מחמת הצום, לדעת הרמ"א רשאי לאכול מיד לאחר תפילת ערבית. ואם קיבל על עצמו את התענית לערב שבת, או שקיבל על עצמו תענית ללא פירוט יום מסוים, ובוחר לצום בערב שבת – לדעת השולחן ערוך דינו כביֶתֶר ימי החול; ולדעת הרמ"א רשאי לאכול מיד לאחר שקיבל עליו את השבת בתפילת ערבית, אף כשמתפלל לפני השקיעה, אולם, לכתחילה ראוי שיֹאמר זאת במפורש בשעת קבלת התענית – שכוונתו לצום רק עד קבלת השבת. [שו"ע רמט, ד, משנ"ב יט ו־כא, שעה"צ ל, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 28]
מה דינו של אדם שרצה לקבל תענית עם 'מנחה גדולה' וקיבל תענית בנוסח הרגיל?
יכול אדם לקבל על עצמו 'תענית' בהגבלת זמן עד לאחר 'מנחה גדולה', או כל זמן אחר בהמשך היום. ובמקרה כזה, שאינו צם עד לסוף היום – לדעת השולחן ערוך לא יאמר 'עננו' בתפילת מנחה, גם אם מתפלל בעודו צָם; ולדעת הרמ"א יאמר עננו. וגם לדעת הרמ"א שאומר עננו – נחלקו הפוסקים אם צריך לדלג את המילים 'צום תעניתנו' שבתפילה זו. ואם היה בדעתו לקבל על עצמו תענית עד לזמן מנחה גדולה, וטעה ואמר את הנוסח הרגיל של קבלת תענית ליום שלם – יש אומרים שהתענית לא חלה אלא כפי מה שהיה בדעתו; ויש אומרים שישוב ויאמר שמגביל את התענית לזמן מסוים, כפי שהיה בדעתו מתחילה. [משנ"ב רמט, כ; ביאורים ומוספים דרשו, 31-32]
המנהג העתיק לצוּם ביום היאהרצייט - בזמננו
מנהג עתיק עוד מימי חכמינו ז"ל, לצוּם ביום היאהרצייט של האב או האֵם. ומצוה לנהוג כן גם בזמננו, אלא שמפני חולשת הדורות ניתן להקל בכך ולא לצוּם, ובפרט מי שלומד תורה, והצוֹם מחלישו ואינו מאפשר לו ללמוד כהרגלו. מאידך, הרגיל לצום ביום יאהרצייט, ואירע בשנה אחת שלא התאפשר לו לצום – צריך לערוך 'התרת נדרים'. ואם בפעם הראשונה חל יום יאהרצייט בְּחוֹל, שאז צריך לצום עד לצאת הכוכבים, כנ"ל – נחלקו הפוסקים, אם בשנים שלאחר מכן, כשחל בערב שבת, צריך לצום עד לצאת הכוכבים; או שרשאי, לדעת הרמ"א הנ"ל, לצום רק עד לאחר קבלת השבת; ואם הוא שרוי בצער מחמת הצום, ניתן להקל. [משנ"ב רמט, כב; ביאורים ומוספים דרשו, 34-36]