יום ראשון כ"ג בניסן תשע"ח
מדוע ניתן ליטול ריבית יומית מהבנק עבור יום השבת?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו ליטול 'שכר שבת', דהיינו שכר עבור עבודה הנעשית בשבת, כי אם ב'הבלעה' של שכר השבת בתוך שכר של ימים אחרים, וכגון שכר עבור חודש שלם, למרות שהשכר מחושב לפי מספר ימי העבודה.
וכתבו הפוסקים, שהוא הדין בריבית (בהלוואה לגוי) המחושבת לפי ימים – אסור ליטול ריבית עבור יום השבת, אלא אם כן היא מובלעת בתוך ריבית של ימים אחרים.
וכתבו פוסקי זמננו, שמותר ליטול ריבית יומית מהבנק גם עבור יום השבת, כיון שהריבית ניתנת לפי יום עסקים, ויום עסקים הוא מבוקר עד בוקר, או מצהריים עד צהריים, וכדומה – בכל מקום כפי המקובל בו, כך שחלק מהריבית הניתנת עבור השבת מובלע בריבית הניתנת עבור יום שישי, וחלקו מובלע בריבית הניתנת עבור יום ראשון.
[ביאורים ומוספים דרשו שו, 15]
כיצד יש לנהוג בנוגע לריבית היומית מהבנק בראש השנה?
כאמוּר, מותר ליטול ריבית יומית מהבנק עבור יום השבת, כיון שהיא מחושבת לפי ימי עסקים, וממילא ניתנת בהבלעה עם ימי שישי וראשון.
אולם, כאשר חל יום טוב ביום שישי או ביום ראשון, שאז יֶשנה יממה שלֵמה שהריבית הניתנת עבורה אסורה משום 'שכר שבת' או 'שכר יום טוב', חובה לנכות מדמי הריבית סכום הניתן עבור יום עסקים אחד, ולתתו לצדקה באופן שלא יֵדעו מי הוא הנותן, כדי שלא יהנה משכר זה אפילו בהנאה של הכרת הטוב מצד המקבל.
וראוי להחמיר ולנהוג כן גם בשני ימי ראש השנה, אולם ביום טוב שלא חל בסמוך לשבת, אין להחמיר בחוץ לארץ משום 'יום טוב שני', כיון שלענין זה ניתן להחשיב את אחד הימים כחוֹל.
[ביאורים ומוספים דרשו שו, 15]
האם מותר לשכור חזן לשבת בלבד?
אסור ליטול 'שכר שבת' גם עבור פעולה של מצוה; ויש שמתירים, אך אף לדעתם אין הנוטל שכר רואה ברכה בשכר זה; ולכתחילה אין להקל כדעה זו.
ונהגו להקל ולשכור חזנים לשבתות, או לימים הנוראים; והרוצה לצאת ידי דעת המחמירים – לא יקצוב עם החזן שכר מראש, אלא יסכם עמו כי יתן לו שכר, ולאחר השבת ישלם לו כפי מה שידרוש, ואזי נחשב השכר כעין מתנה ולא כשכר.
וכן אם החזן מקבל את שכרו בהבלעה גם עבור תפילותיו בימות החול, וכגון שמשמש כחזן גם ב'סליחות' – מותר הדבר לכל הדעות.
ורופא, אחות או מיילדת, העוסקים בפיקוח נפש – רשאים ליטול שכר שבת, אם כדי שלא יימנעו בעתיד מלעסוק בכך בשבת, ואם משום שיַחד עם דחיית השבת מפני פיקוח נפש נדחה גם איסור שכר שבת.
[שו"ע או"ח שו, ה, ומשנ"ב כב-כד; ביאורים ומוספים דרשו, 20-21]