"אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות י"ד, י"ג)
קשים מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף
רבי בונם מפשיסחא היה אומר, שאף שחוב מוטל על האדם, לרדוף אחר פרנסתו, עליו לשים בטחונו בה'. הוא הביא על כך את דברי חז"ל: "קשים מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף", ולכאורה תמוה מהו הקשר בין פרנסה לקריעת ים סוף?
אלא שבשעה שעמדו בנ"י על הים, היו נתונים בצרה מכל צד: המצרים מצד אחד, המדבר מצד שני והים הגדול ממולם, ומהיכן תצמח הישועה? אף אחד לא העלה בדעתו שהים יקרע, ולמעשה אכן ניצלו ע"י זה.
כך הוא עניין הפרנסה, אדם מסדר לעצמו המון תכניות בעסקיו, ולרוב, הדבר עולה בידו בסייעתא דשמיא ממקום שלא תכנן ולא חשב עליו כלל מראש, וזהו הקשר בין מזונותיו של האדם לבין קריעת ים סוף.
דואג למחר
רבי אליהו לופיאן זצ"ל סיפר לאבי סיפור מופלא מהחפץ חיים. הוא סיפר על בחור שלמד בישיבה, הוא כבר הגיע לגיל עשרים וחמש, ולא חשב כלל על נישואין. ניגש אליו החפץ חיים ושאלו לפשר ההמתנה. אמר לו הבחור: "אני מחפש שידוך, שהחותן יתן לי חמש שנים קעסט, כדי שאוכל ללמוד ללא הפרעות".
תמה החפץ חיים וענה: "כמה זמן, לדעתך, תחיה הרי נאמר: 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", נו… עד שלושים שנה יהיה לך פרנסה מהחותן… ומי יפרנסך משלושים עד שמונים…?"
ענה לו הבחור: "הרי אני יהודי מאמין שהקב"ה הוא המפרנס".
אמר לו החפץ חיים: "ישמעו אזניך מה שפיך מדבר – משלושים ועד שמונים אתה סומך על הקב"ה, אבל לחמש שנים הבאות אתה לא סומך?…"
הוסיף אבי זצ"ל, שזוהי כוונת הגמ' בסוטה (לו, א'), אדם שדואג מה יהיה למחר הוא מקטני אמנה, ולמה נקרא "קטני אמנה" הרי הוא "לא מאמין", אלא משלושים ועד שמונים יש לו אמונה, ורק עכשיו אין לו אמונה, וזהו "מקטני אמנה" יש לו רק אמונה חלקית. (וכן הובא ברש"י פרשת נח שנח היה מקטני אמנה).
עזב את הלימוד כדי להתפרנס
שני בחורים למדו ביחד בישיבה, לאחד לא היה חשק כלל ללימוד התורה, וכאשר למדו את הסוגיה "לימא מתניתין דלא כסומכוס", אמר: "מה אכפת לי אם המשנה היא כן כסומכוס או לא…" ורצה לצאת לעבודה.
הבחור השני, ניסה להסבירו שלא כן היא דרך התורה, ושכנע אותו להמשיך בסוגיה. כשהגיע לגמר הסוגיה, ולמדו את התוס' ששואלים אם כן יוצא שהרישא הוא רק כסומכוס ולא הסיפא… התכעס הבחור ואמר: "עזוב אותי, שהרישא יהיה כסומכוס או לא, מה אכפת לי אם לא יהיה כסומכוס?", הוא יצא מיד מכותלי הישיבה, והלך לחפש פרנסה…
בהמשך גויס הבחור לצבא, והיה נע ונד שנים מספר עד שכעבור כעשר שנים הצליח להקים בית.
הבחור שהמשיך בלימודו נעשה עילוי גדול, וכשבא הגביר המפורסם ויסוצקי (בעל תה ויסוצקי), לחפש בחור מצוין עבור בתו, הציע לו ראש הישיבה את הבחור הזה והשידוך יצא לפועל. הוא נעשה לאברך, המשיך בלימודו, וישב על כסא מלכים, חמיו פירנסו ככל אשר יושת עליו.
לימים, הגיע הבחור השני למפעל של ויסוצקי, כדי להתקבל לעבודה. גלגולים רבים עברו עליו, והוא הגיע לפת לחם ממש. כשראה את חברו יושב בכסא מלכים, פרץ בבכי ואמר: "כנראה שאכן יש נפקא מינא אם המשנה הולכת כסומכוס או לא, ולא כמו שחשבתי שאין נפקא מינא בכלל".
"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן", מי שעוסק בתורה הקב"ה שולח לו את צרכיו באופן ניסי ממש כמו בדור המדבר שירד להם המן.
(מתוך 'מידות והנהגות טובות')