"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (במדבר טז ג)
כידוע, בתחילת ספר 'אגרות חזון איש' הובא העתק מכתב יד סתרים של החזון איש, שבו מציין מרן החזו"א בקצרה כי נשמה מיוסרת באה אליו לבקש תיקון הנפש. וזה לשונו: "…לא נתן לי לעזבו, שאברכנו. אמרתי לו: לך לשלו', ולא נחה דעתו. אמרתי: יה"ר שתתקן את הנפש הזאת תיקון גמור ותסלח את כל עונותיו. תיכף נח דעתו ונשאר במנוחה".
רבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א גילה וסיפר לתלמידו את הרקע הבסיסי לאותה בקשת תיקון נשמה: בקוסובה, מקום מגורי אבי החזון איש זצ"ל (ותפקידו כרב העיירה), נערך דין תורה בראשותו בין שני בעלי בתים מהעיירה. הוא פסק את פסקו, והיהודי שהפסיד בדין כעס וחש נעלב, עד שהחל לנהל מלחמה מול הרב. הוא הרבה במחלוקת. פתח בית כנסת נוסף חדש, וגם הביא רב נוסף לעיירה. לאחר שנפטר, הוא זה שבא לבנו – החזון איש, לבקש תיקון לנשמתו הדוויה (הגר"ח הוסיף: עוד הכרתי את בני משפחתו של אותו יהודי).
עוד סיפר רבנו לבני ביתו: בעת אשכבתא דרבי, כאשר ליוו את ארונו של החזון איש לכיוון בית החיים שומרי שבת, אחד המלווים אמר בקול: "מה מתרגשים כאן היום יותר מבכל יום בפטירת יהודי אחר". מעט אחרי סתימת הגולל, בדרכו מבית העלמין עוד לפני ששב לביתו, עקץ אותו עקרב ומיהרו איתו לבית החולים. וראו בחוש מה שאמרו חז"ל: "עקיצתן עקיצת עקרב"…
(דברי שיח מתוך 'מאחורי הפרגוד')