"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה…" (בראשית מ', כ')
במשנ"ב (סי' תר"ע סק"ט), הביא מהמהרש"ל שאם עושה סעודה כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם הנס או המצווה – נחשב לסעודת מצוה.
ולפי"ז כ' בקונטרס דברי אש (פ"ב אות א'), שיש מקום למנהג לערוך סעודה ביום ההולדת, וזאת מפני שלידה היא סכנה, וביום לידתו ניצל האדם ממוות לחיים, שהרי התינוק בשעת לידתו נחשב חולה שיש בו סכנה.