הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
ויטע אשל בבאר שבע (כ"א, ל"ג)
אם יש משהו שכל יהודי רוצה לתפוס בו ולהחזיק בו בכל הכח, אם יש כלי שכל אדם חפץ לזכות בו ולעשות בו שימוש נרחב, הרי שמדובר במפתח השפע. מפתח השפע – הוא מפתח שאינו נראה פיזית, אולם אין ספק שהוא קיים. יש מי שזוכים בו, מחזיקים אותו בידיהם, וחייהם זורמים על מי מנוחות: הבריאות במיטבה, הילדים נהדרים, הפרנסה זורמת, החיים נפלאים. ויש מי שלא זכו במפתח כזה, והכל בחייהם משובש ועצוב כל כך…
בין שני הסוגים האמורים, בטווח שבין חיי טובה וברכה שפע עצום והצלחה כבירה, לבין חיי מחסור, כאב, צער ויגון, נמצאים כולנו. לכל יהודי יש 'מפתח שפע' משלו, ולכל מפתח – עוצמה משלו. וכך, יש מי שחלק מחייהם פועל למישרין, אולם חלק אחר משובש. האחד בריאותו תקינה, אולם כושל בחינוך ילדיו. האחר – ילדיו מחונכים להפליא, בריאותו איתנה, רק השלום בית לא משהו. השלישי – יש לו את כל אלה ואין לו פרנסה, או ההיפך…
כך או כך, אין ספק שכולנו היינו רוצים להחזיק במפתח שפע עוצמתי כזה, בעל יכולת השפעה דרמטית, ולעשות בו שימוש נרחב. כולנו שואפים לדעת מהו המפתח שקובע בכמה שפע נזכה, ואז נשתמש בו ונפתח לנו את השערים. כולנו רוצים לזכות במפתח השפע העילאי הזה, ולפתוח בעזרתו עוד ועוד ועוד, לחיי שפע ואושר עד אין קץ…
ובכן, הבשורה היא שיש מפתח כזה. יש מפתח שפע ואנו עומדים לגלותו. יש לנו יותר ממאה הזדמנויות יומיות לעשות בו שימוש, יש באפשרותנו לפתוח לנו את השער בעזרתו. למפתח השפע קוראים 'ברכות'. הרגע הנעלה בו יהודי נעמד, עוצם את עיניו או קורא בכוונה מתוך ברכון 'ברוך אתה השם' – זהו הרגע בו הוא מכריז שבורא עולם הוא מקור השפע והברכה בעולם, והוא מתחבר לצינורות השפע המשפיעים טובה וברכה לכל יושבי תבל.
כל מה שכדאי לעשות, הוא להתבונן ולהפנים שלמרות שרגע הברכה חוזר על עצמו יותר ממאה פעמים מדי יום, עדיין זה רגע מרגש, רגע של חיבור לאבא שבשמים, רגע של חיבור הלב האישי אל צינור השפע השמימי. ואז – רגע הברכה מקבל מקום של כבוד, הברכה נישאת השמימה מתוך ריכוז וכוונה, מתוך הבנה וחיבור אמיתי למקור השפע. כדי שהברכה תשמש עבורנו כמקור של שפע – היא צריכה לקבל את הכבוד הראוי, עלינו להתייחס אליה ברצינות הראויה!
הבה נתחבר למצוות אמירת הברכות בכל לב. נוודא ונעקוב כי אנו מברכים מאה ברכות מדי יום – כולל בשבתות ובחגים, וברכותינו נאמרות כהלכה, בצורה שמחברת אותנו אל מקור השפע, בכוונה, בהתלהבות, מתוך הברכון, כמו שברכה צריכה להיראות. וככל שברכותינו ייאמרו כראוי – כך הן ישפיעו עלינו שפע בריאות, פרנסה, נחת ואושר!
שינוי שהציל חיים!
היה זה עם פרוץ מגיפת הקורונה, כאשר יהודי תושב שיקאגו, הר"ר רפאל נפתלי משה בן רחל הי"ו, חלה בנגיף המתפשט בכל רחבי תבל. הוא קיווה וייחל לעבור את המחלה בשלום, אולם לא כך קרה. למרבה הצער, עד מהרה החלו מערכות גופו ללקות בזו אחר זו, הוא הובהל לאשפוז בבית החולים כשמצבו מידרדר.
אולם דבר לא עזר. מצבו הרפואי הלך והחמיר. הרופאים נאלצו לחברו למכשירים שונים, שתפקידם לחקות את פעילות האיברים החיוניים בגוף, כאשר אינם מתפקדים כראוי. מיד עם חיבורו למכשיר הבהירו הרופאים, כי מדובר בתקווה קלושה יחסית, שכן המכשיר אינו יכול לעבוד לאורך זמן.
חלפו שלושה שבועות, ודבר לא השתנה. רבים אמרו למענו תהלים והתפללו לרפואתו, אולם נראה היה כי שערי רחמים ורפואה סגורים ומסוגרים, משראו זאת ידידיו וחבריו, החליטו להיכנס לעובי הקורה, לעשות משהו דרמטי, מהפך של ממש, למען חברם. הם הכריזו כי כל בני הקהילה נקראים לחזק ולהתחזק באמירת ברכת 'אשר יצר' בכוונה, מתוך תקווה שההתחזקות בברכה זו – שנתקנה על בריאות מערכות הגוף, תסייע לחברם.
היה זה ביום חמישי בערב. עוד באותו ערב פורסמה הודעה מסודרת מטעם הקהילה, כי למען החבר הנתון בצרה יתכנסו כל בני הקהילה יחדיו להתחזק באמירת ברכת 'אשר יצר'. הם קבעו שיעור מיוחד שיתקיים במוצאי שבת, שיעור שיעסוק בברכת 'אשר יצר' והלכותיה, וכולם נקראים להשתתף בו, איש בל יעדר.
ויהי ממחרת, ביום ששי, שעות ספורות לפני כניסת השבת, בהפתעה גמורה התקבלה הבשורה המרגשת מפי הרופאים, כי החולה פקח את עיניו. ממש כך. הבשורה הלהיבה את בני הקהילה וחיזקה אותם, ובמוצאי שבת התכנסו כולם לשיעור המיוחד, למדו על ברכת 'אשר יצר' וכוונתה, והתחזקו בצוותא לברכה מתוך הכתב, בכוונה וכהלכה.
עם סיום השיעור – הגיעה בשורה נוספת, מרגשת מקודמתה… איבריו החיוניים של החולה החלו לתפקד בכוחות עצמם. כבר ביום המחרת המשיכה מגמת השיפור, ולא ארכו הימים עד שהחולה נותק ממכשירי העזר, החל להבריא, והוא ממשיך ומתחזק לקראת חזרה לשגרה מלאה!
על הנס הפלאי הזה, שמענו ממגיד המישרים הרה"ג רבי שמעון שפיצער שליט"א, שתיאר את דבר הסיפור שעשה לו כנפיים בקהילה היהודית בשיקאגו, כאשר כבר בימים אלה, החולה אשר הרופאים נואשו מחייו – שב לתפקד כחבר מן המניין בקהילה, הולך ומבריא כבמעשה ניסים.
וללמדנו בא: אחת הדרכים להשלים למניין מאה ברכות, הינה ברכת 'אשר יצר'. זו ברכה יקרה מפז, הנאמרת כמה וכמה פעמים ביום, וטומנת בחובה אוצר יקר מפז של הודאה לה' על חסדיו בהענקת בריאות איתנה, וקיום מערכות הגוף באופן בריא וטוב. כמה חבל למלמל ברכה כה יקרה תוך כדי ניגוב ידיים, אגב הליכה חזרה למקום בו היינו, ללא כוונה והתרגשות…
מנגד, כמה כדאי לאמץ את הברכה הזו, להבינה היטב, להתבונן במערכות הגוף המשוכללות אשר בורא עולם העניק לנו – ולהודות לו עליהן מכל הלב. ברכת 'אשר יצר' היא גם 'ביטוח בריאות' ייחודי, כפי שחושף בעל ה'סדר היום' בספרו, הבטחה מרגשת ודרמטית: 'מי שיכוון בברכת אשר יצר – לא יחלה כל ימיו ולא יצטרך לרופא כל ימיו!'
השוד שנתקע בעיצומו…
בית הכנסת שבמרכז העיר בואנוס איירס שבארגנטינה, היה מלא מפה לפה. קהל גדול נקבץ הערב, לשמוע את שיחתו של מגיד המישרים הנודע, הרה"ג רבי מאיר מיכאל גרינוולד שליט"א, בדבר גודל מעלת אמירת הברכות בכוונה ועניית אמן. כשסיים את נועם שיחו, קרא לקהל השומעים לקבל על עצמם כאן ועכשיו קבלות טובות, ואכן – רבים וטובים משומעי לקחו קיבלו על עצמם להתחזק באמירת הברכות בכוונה ובעניית אמן כהלכה.
שנתיים חלפו, ושוב הוזמן הרב גרינוולד לשאת דברים בקהילה. כהרגלו, כשסיים את הדרשה, פנו אליו אנשים, להודות לו, לשוחח עמו, או לספר סיפור אישי. אחד מהם היה הרב ד., מנכבדי הקהילה וחשוביה, שניגש אליו וביקש לספר מעשה שהיה בביתו שלו – לאחר הדרשה הקודמת שנישאה לפני שנתיים. וזה דבר המעשה:
כאמור, כשנתיים קודם לכן, נשא הרב גרינוולד דרשה באותו בית הכנסת, וחיזק את הציבור באמירת ברכות בכוונה ועניית אמן. גם הרב ד. ובני משפחתו השתתפו בדרשה, ושבו הביתה תוך קבלה עצמית חזקה, לומר את הברכות כראוי, בכוונה, בהתלהבות, ותוך הקפדה שמישהו יענה אמן – וישלים את כתר הברכה. ההחלטה הזו הכניסה את הבית לאווירה רוחנית קסומה, כל אמירת ברכה הפכה למעמד של חיבור עם אבא שבשמים, והדבר שיפר את האווירה הביתית.
תקופה ארוכה חלפה, כשבני הבית כמעט התרגלו לאמירת הברכות בכוונה. 'כמעט' אמרנו ולא בכדי – שכן אמת ויציב שאמירת הברכות כראוי כבר הפכה לשגרה, אך מאז הקבלה – לא היו שם ברכות 'רגילות'. לכל ברכה נלוותה משמעות, כל ברכה זכתה בכבוד, כל ברכה נאמרה בכוונה, כל ברכה היתה רגע מרגש ונפלא!
ואז, בשעת ערב שגרתית ורגילה, התחוללה דרמה בבית:
לפרנסתו, עוסק הרב ד. במסחר ביהלומים. השכונה בה הוא מתגורר אינה רחוקה משכונות פשע, ולכן – הקיף את הבית בחומה בצורה, רישת את הסביבה במצלמות משוכללות, קבע אזעקות בכל שער וחלון, ולא נחה דעתו עד שהבית חובר למוקדי אבטחה שונים. הבית של משפחת ד. היה מבצר לכל דבר, אבל ברגע הזה – דבר לא עזר:
בשעת ערב שגרתית, שעה שהאם מטגנת חביתות לילדים הסועדים ארוחת ערב, לפתע פתאום נפרצה הדלת, ושני גנבים פרצו אל תוך הבית, אמם, רגע קודם, ניגשה אל מכשיר ה'מיני בר' ומזגה לעצמה כוס מים קרים לשתיה. עתה, היא עמדה לברך את ברכת 'שהכל', וכרגיל – ביקשה מהילדים להתקרב, התרכזה, הביטה בדף בו כתובות הברכות, ונערכה למעמד הברכה. היא כבר החלה לומר 'ברוך' כשהדלת נפרצה, ואז עצרה לרגע אחוזת הלם…
אבל לא יותר מרגע. תוך רגע התעשתה, ואין לדעת איך ומנין נטלה את הכוחות, אבל היא פשוט המשיכה לברך, בקול רם, 'ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו'. את הברכה בירכה בכוונה כהרגלה, כאילו אין שני גנבים עומדים במרכז המטבח, מול עיניה העצומות למחצה…
והילדים, כהרגלם, פשוט ענו 'אמן'. קולני, תוסס, 'אמן' כמו ש'אמן' צריך להיות. אין לדעת אם ענו אמן מתוך תקווה לנס, אם הבינו את הסיטואציה, או שפשוט כך התרגלו – לענות אמן רציני ואיכותי…
ולנוכח עניית ה'אמן' – הלא יאומן קרה:
השודדים החסונים שכנראה היו המומים, אולי נבהלו מצעקת ה'אמן' ואולי מהעובדה שאיש לא נע ולא זע. מה שבטוח – אימה וחרדה אפפו אותם, והם נמלטו מהבית כלעומת שבאו!
לא יאומן, פשוט כך: שני השודדים לבטח טרחו לא מעט כדי להיערך לשוד המתוכנן. הם הצליחו לפרוץ את החומה, להיכנס הביתה, אף אזעקה לא צלצלה ואף פעמון לא הרעיש. הם נכנסו בשעה שליווה, כשבעל הבית איננו, לבית שיש בו לא מעט יהלומים ואבני חן אותם ביקשו לשדוד –
אבל ברכת 'שהכל נהיה בדברו' פלוס אמן כראוי – הבריחו אותם מהזירה, בלי שחוללו כל נזק!
ככל הסיפור הזה סיפר בעל המעשה, הרב ד. הי"ו, להרה"ג רבי מאיר מיכאל גרינוולד שליט"א, שהוסיף על כך גילוי מפעים מאוצרו של בעל ה'אור החיים' הקדוש זי"ע: יש רבבת מזיקים המקיפים את האדם תמיד, כך כתוב בפסוק 'יפול מצידך אלף ורבבה מימינך'. כן, עשרת אלפים מזיקים, וירוסים ונגיפים, שודדים וגנבים, מציקים ורעי לב, מקיפים ואורבים לכל אדם!
ומה הביטוח מפניהם? כיצד ניתן להתגונן? הדברים אמורים בפרשת 'בחוקותי': 'ומאה מכם רבבה ירדופו'. מאה הברכות הנאמרות מדי יום – מנצחות את רבבת המזיקים. מאה הברכות הן הביטוח העוצמתי שלנו, של כל יהודי מפני כל מזיק, גדול או קטן, נראה כחבוי, גלוי כסמוי. רבבת המזיקים כולה נעלמת, כאשר היהודי מעוטר בהילת מאה הברכות היומיות!
אחים יקרים! כל יהודי מבקש להתגונן מפני כל מזיק, לפתוח לעצמו את שערי השפע. זה הזמן להתחזק באמירת מאה הברכות, לוודא ולעקוב כי אכן נאמרות מאה ברכות בכל יום – ובפרט בשבתות כאשר חסרות כעשרים ברכות להשלמת המניין, ובד בבד להתחזק באמירתן בכוונה, כראוי, בהתלהבות ובהתרגשות, תוך מיצוי רגע החיבור עם בורא עולם על ידי ברכה שגרתית בת כמה מילים בלבד, וכמה רצוי ונעלה – בתוספת כתר ה'אמן' המעטר את הברכה ומשלימה.
וככל שנתחזק באמירת הברכות כהלכה, ככל שנתחבר למקור השפע האינסופי, ככל שנתפוס את מפתח השפע השמימי בשתי ידיים – כך נזכה שבורא עולם יעניק לנו כברכתו, בשפע ברכה!