ביום בהיר ניגש שוטר מקומי אל הרה״ג רבי שמעון פוקס שליט״א, מרביץ תורה באור-יהודה, ומבקש ממנו להקים גמ״ח משתי זוגות תפילין שנמצאות בתחנת המשטרה זמן רב, ואשר לא הצליחו לאתר את בעליהן.
ביקש רבי שמעון לראות את התפילין.
לפי האלפי"ן והעייני"ן ששולבו בשם בעל התפילין, ולפי כל ה׳חזותא׳ בכלל, הוא הגיע למסקנה שמדובר בחסיד שמתגורר בארה״ב. צילם את התפילין ושיגר את התמונה מעבר לים, וביקש להפיץ אותה במחוזות המבוקשים.
חלפה שעה אחת, ו… חסיד סאטמאר מתקשר אליו מניו-יורק: "שתי זוגות התפילין הן של שני הבנים שלי. הן היו מונחות יחד במזוודה ונאבדו כבר לפני שנתיים. אבל באותה מזוודה היו מונחות גם שני זוגות תפילין שלי, אחד של רש״י והשני של רבנו-תם, שמא מצאת גם אותן?"
הרב פוקס חזר למשטרה עם הפרטים והשוטר התפלא: "הצלחת לאתר את הבעלים?!" ובקשר לזוגות התפילין הנוספות אמר השוטר: "האמת שאכן הגיעו עוד שתי זוגות תפילין, הן הגיעו לתחנה לפני חצי שנה – הנה הן!"
בשמחה רבה תיאם הרב פוקס עם הרב בערגער – המאבד – כיצד להשיב לו את האבדה, ובדרך אגב שאל: "ומה תעשו עכשיו עם ארבע זוגות תפילין לאחר שכבר רכשתם חדשות?"
הרב ברגר השיב בשאלה: "מה זאת אומרת? אני ובני נניח אותן!"
הרב פוקס התפלא: "חלפו כבר שנתיים מאז שהתפילין אבדו, ועדיין לא קניתם חדשות?!"
התשובה היתה מפתיעה לחלוטין:
"במשך השנתיים הללו אמרתי לבני פעם בפעם: אני לא קונה תפילין חדשות. אני הקפדתי לרכוש אותן מכסף כשר בתכלית הכשרות – בטוחני שהן תחזורנה אלי!" (נשלח ע״י הרה״ג צבי אריאל שליט״א)
(מוסף שבת קודש יתד נאמן)