הרב בנימין בירנצוויג
"ובצלאל בן אורי בן חור… עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (לח, כב).
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו, עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל למשה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה, עשה משכן ארון וכלים, אמר לו, שמא בצל אל היית וידעת (ברכות נה.).
והדבר פלאי עד מאד! הקב"ה מצוה את משה "ועשו לי משכן ארון וכלים", ומשה רבנו משנה מציוויו של הקב"ה ואומר לבצלאל, לעשות ארון וכלים ואחר כך משכן, ואחר שבצלאל מעמידו על היפך ההגיון שבדבר, אומר לו משה רבנו שהוא צודק – שמא בצל-אל היית וידעת.
מה באמת היצה כונתו ומחשבתו של משה רבנו כשהפך לכאורה ציויו של הקב"ה, ועוד באופן שהוא היפך ההגיון ממש?!
היה נראה לומר, שמשה רבנו רצה לרמוז בזה, כפי שכבר גילו לנו חז"ל הקדושים, כי הציויו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא 'בתוכו' נאמר אלא "בתוכם". בתוכו של כל אחד ואחד מישראל. בציוי של בנין המשכן, נאמר ציווי לבנין המשכן של כלל ישראל, אבל נאמר גם ציוי פרטני לבנין משכן בלבב כל איש ישראל.
בבנין המשכן הרוחני הפרטי של כל אחד, בנית הכלים היא עצמה בנית הבנין!! על ידי שאדם קונה לעצמו כלים רוחניים, בלמוד התורה וקיום המצוות, בזה בונה ומחזק את בנינו הרוחני למעלה להשכיל עד אין סוף!
אפשר שזה בא לרמוז לנו משה רבנו, יש בנית המשכן למלך מלכי המלכים, שבו בונים קודם בית ואח"כ מכניסים הכלים, אבל בבנין המשכן הרוחני של כביכול הקב"ה בלבו של כל אחד, כאן א"א לבנות בנין בלי שיהיו כלים חזקים, הבנין נבנה שלש אחר שלב על ידי בנית הכלים!!
סיפר המגיד הירושלמי הגה"צ ר' שבתאי יודלביץ זצ"ל, שבדרשות הקבועות שלו בזכרון משה בירושלים, היה מגיע קבוע בחור שסר מן הדרך, והוא היה שומע ומעביר את הזמן בליל שבת בשמיעת הדרשה, אבל לא היה נראה שזה עושה לו משהו.
הוא ניגש פעם לר' שבתאי זצ"ל, ואמר לו: שהוא לא מרגיש שום חיזוק מהדרשות, זה טוב לו להעביר את הזמן הוא נהנה מהוורטים מהסיפורים ולפעמים גם מהמילי דבדיחותא, אבל לא יותר זה לא נכנס לו!! נכנס באוזן ויוצא מיד!
אמר לו ר' שבתאי זצ"ל: כתוב תורה "והיו הדברים האלה על לבבך", על לבבך כתוב ולא בתוך לבבך! מדוע? הרי העיקר מה שהדברים נכנסים בתוך הלב של האדם ולא נשארים בחוץ על מעטפת הלב?!
אלא שזו הדרך של התחזקות האדם, לא תמיד הדברים מיד פועלים את פעולתם, דברים רוחניים יש להם השפעה עמוקה וארוכת תווך, הם נכנסים לאדם ועומדים על לבו, וגם כשנראה לו שזה לא עושה לו כלום שזה לא מחזק אותו, אבל הדברים יושבים על לוח ליבו, בונים אט אט את קומתו ובנינו הרוחני, עד שביום מן הימים זה יחדור ללבו ויתחזק ויתרומם.
עברו כמה שנים, והנה פוגש יום אחד ר' שבתאי זצ"ל את הבחור הנ"ל, והנה הוא נראה כבן תורה רציני וחזק! לתמיהת ר' שבתאי מה הביאו לכך?
ענה לו הבחור, שבמלחמת יום הכיפורים הוא גויס למלחמה, והיה בצוות טנק באזור תעלת סואץ, כשהם מתקדמים בשדה הקרב בתוך התצקפה בלתי נגמרת של פגזים ששרקו ללא הרף…
והנה בום אדיר!!!!…. אש עשן מחנק…. פגז פגע פגיעה ישירה בטנק שלהם! לא רואים כלום, רק זעקות שבר תמרות אש ועשן…
מספר הבחור לר' שבתאי: הרגשתי ממש ברגעים האחרונים של חיי, ניסיתי להזכר במילות הוידוי… העשן הלך והחניק, ואין מוצא! ואז משום מקום, נזכרתי בדבריו של הרב שאמר לי, שדברי חיזוק שאדם שומע גם אם נראה לו שלא משפיעים עליו אבל הם יושבים לו 'על' לוח ליבו עד שיזכה ויכנסו לליבו, והחלטתי מיד שאם אני ניצל מהתופת הנוראה אני מיד מתחזק, לוקח את הדברים ששמעתי מהרב כל השנים ומכניסם לליבי…
ואז לפתע נס!! אני מגלה ממש בשניות האחרונות לפני שנגמר לי האויר, חור ענק שנפער בתחתית הטנק מהפגז שעבר מצד לצד, בכוחות אחרונים נשכבתי והתגלגלתי לעבר החור ומשם החוצה לאויר עד שבאו לחלץ אותי בחסדי ה'.
אז הבנתי את משמעות לשון התורה 'על לבבך', אדם שומע קונה לעצמו ידיעות וחיזוקים, זה נראה לו שזה לא משפיעה זה לא נכנס לו ללב זה לא בונה אותו, אבל האמת זה נמצא זה ממתין זה מצפה, ואז בבת אחת הכלים שקנה לעצמו משפעיים מעוררים ומחזקים את בנינו הרוחני.
אין להתייאש אף פעם מלעורר את האחרים ואת עצמו גם כשנראה שאין השפעה היא בא תבא. עוד חיזוק ועוד שיחה ועוד התעוררות בונים את בנינו הרוחני של האדם.