היום נלמד: ברכה במקום שנעשה נס
יום ראשון י"ח באייר תשע"ז
האם מברכים כשרואים אדם שנעשה לו נס?
מי שניצל מסכנה על ידי נס, דהיינו שלא כדרך הטבע, כששב למקום שבו נעשה לו הנס לאחר חלוף יותר משלושים יום – מברך: "שעשה לי נס במקום הזה"; וכך מברך בכל פעם שרואה את המקום בחלוף יותר משלושים יום מהראייה הקודמת. ואם נעשו לו במקום זה כמה נסים – מברך: "שעשה לי נסים במקום הזה". וכן הרואה מקום שנעשה בו נס לאביו, מברך: "שעשה נס לאבי במקום הזה"; וכן הרואה מקום שנעשה בו נס לרבו המובהק, מברך: "שעשה נס לרבי". וכשרואה את אביו או את רבו עצמם – מברך: "שעשה נס לאבי", או: "לרבי"; ואינו מברך אלא כשחלפו יותר משלושים יום מהפעם האחרונה בו ראה אותם, או את המקום בו נעשה להם הנס. [שו"ע ד ו־ו, משנ"ב טו, יז, כ ו־כב, שעה"צ ו, וביה"ל ד"ה כמו; ביאורים ומוספים דרשו, 10]
בני דודים מברכים יחד ונוסח הברכה משתנֶה משום כך! הכיצד?
כאמור, הרואה מקום שנעשה בו נס לאביו, מברך "שעשה נס לאבי". והרואה מקום שנעשה בו נס לאמו, יאמר: "לאמי". ושני בנים הרואים יחד מקום שנעשה בו נס לאחד מהוריהם, יאמרו: "לאבינו", או: "לאמנו". ונכד, יאמר: "לאבותי", "לאמותי", או: "לאבי אבי", "לאבי אמי", "לאם אבי", "לאם אמי". ושני נכדים יאמרו: "לאבותינו". ובן הנכד, או נכד הנכד, וכן הלאה, לא יברכו אלא אם כן נולדו לאחר התרחשות הנס, כיון שאז מתייחס הנס גם אליהם, שהרי מחמתו הם קיימים בעולם. אולם, בן ונכד מברכים אף אם נולדו לפני הנס, מפני כבוד אביהם. ובעל אינו רשאי לברך על נס שנעשה לאשתו, וכן להיפך; וכן אב אינו רשאי לברך על נס שנעשה לבנו. [משנ"ב טז-יז, שעה"צ ח-ט, וביה"ל ד"ה וכל; וראה שעה"צ י]
כיצד מברך אדם שנעשו לו נסים במספר מקומות?
מי שנעשו לו נסים במספר מקומות – בכל פעם שמברך "שעשה לי נס במקום הזה", יכלול בברכתו את כל המקומות, אך יזכיר תחילה את המקום שעומד בו. ונחלקו הפוסקים אם יאמר: "נס", או: "נסים". ואם שב ורואה, ואף באותו היום, את אחד מהמקומות האחרים – הגם שהזכירו בברכתו במקום הראשון, ישוב ויברך; ויתכן שאף צריך לשוב ולכלול בברכתו את המקום הראשון. אולם, המברך במקום שנעשה בו נס לאביו או לאבי אביו, אינו צריך להזכיר את כל המקומות שבהם נעשה נס לאביו. וכן המברך במקום שנעשו נסים לרוב ישראל (ראה תקציר לאתמול), אינו צריך לכלול בברכתו את כל המקומות שנעשו בהם נסים לישראל. [שו"ע ה, משנ"ב יח-יט, ושעה"צ יד; ביאורים ומוספים דרשו, 12]