"בנפש, שישתדל לעשות לחבירו כל קורת רוח שיש בידו, בין בעניני הכבוד, בין בכל שאר הענינים. כל מה שהוא יודע שאם יעשהו לחבירו הוא מקבל נחת רוח ממנו, מצות חסידות הוא לעשותו" (מסילת ישרים פרק יט)
יום שלישי, ערב חג שבועות תש"ס. ילד צעיר מאחת השכונות בבני ברק סובב באופניו לתור אחר פרחים לקשט בהם לכבוד החג. במהלך סיורו עבר ליד ביתו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, והנה רואה הוא בחצר עץ שושנים. הילד ניגש אל דלת הבית ונוקש עליה כדי לבקש רשות מבעלי החצר לקטוף שושנים לחג השבועות.
רבינו פותח לו את הדלת, שומע את בקשתו ואומר לו: "תחכה רגע, אני אביא מספריים ואקטוף לך שושנה מן העץ". ואכן רבינו יצא עם מספריים לחצר, גזר גבעול עם שושנה מהעץ והגיש לילד המאושר את הפרח הנאה.
כשגדל הילד הבין מי הוא הישיש החביב שטרח בשבילו להנות אותו שעות ספורות קודם התקדש החג.
(פניני דעת)