בעשרות השנים האחרונות שינה רבנו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ממנהגו וממנהג ראשי הישיבות, ולא קיבל קהל ביום הפורים. תחת זאת היה נוהג לשבת בהחבא בבתי מדרשות כאלו ואחרים, או בבית אחד מבני המשפחה, והיה שוקד על תלמודו באין רואים, וממילא באין מפריע, עד לשעת אחר הצהריים, אז היה ניגש לקיים מצוות סעודת פורים.
אותם בודדים אשר זכו לראותו בשעות אלו דוברו כולם בלשון אחת – "אמת מה נהדר היה מראה"…
סיפר תלמיד רבנו: בשנת תש"ס, מספר ימים לפני פורים יעץ לי אאמו"ר לבקש מרבנו שילמד עמי באותן שעות בהן הוא מסתגר ביום הפורים.
ניגשתי לרבנו ביום תענית אסתר לאחר התפילה ושטחתי לפניו את בקשתי.
רבנו צחק קלות ואמר בזו הלשון: "מחכה אני ליום זה זמן כה רב. כה הרבה אני מתכנן להספיק ביום זה. לכן קשה לי למלא את בקשתך".
(פניני דעת)