לישיבה גדולה הממוקמת באיזור שאינו דתי בארץ הגיעו מספר בחורים מישיבה אחרת לתקופת 'חיזוק' בזמן מגיפת הקורונה, כאשר מטרתם להחליף אווירה ולהתחזק בלימוד…. בקרבת הישיבה הייתה חנות מכולת בבעלות יהודי מסורתי ששמו עופר, כל עובדי החנות ידעו על חיבתו והערכתו המיוחדת של עופר לתלמידי ישיבות באשר הם ובכל פעם שהגיע בחור ישיבה לשלם בקופה, נאמר לו, שמקבל הנחה של 10% ממחיר הקניה, הנחה קבועה זו התבצעה כמובן בהוראתו של עופר.
בוקר אחד החליט אחד מאותם בחורים שהגיעו ל'חיזוק', שקשה לו מהלימוד בישיבה והחליט בינו לבין עצמו ובלי לשתף איש, שהוא עוזב לגמרי את הישיבה ואף את לימוד התורה בכלל והולך לחפש עבודה כלשהיא,
אך לפני לכתו מהישיבה, החליט לצאת למכולת הקרובה לקנות לו משהו, בידיעה שעוד היום הוא נוסע הביתה ומחפש עבודה… וכך, בעודו מגיע למכולת של עופר, רק הניח הבחור רגלו על מפתן החנות, קיבלו עופר במאור פנים ובגילויי הערצה מיוחדים: 'הנה הגיע נזר הבריאה', 'עליך כל העולם עומד', ועוד דברי שבח רבים…
אמר הבחור לעצמו, כך חושב עלי בעל חנות מכולת ואני עוד חושב לעזוב את עולם התורה?
בעודו יוצא מהחנות, החליט בליבו, אני ינסה להמשיך בישיבה עוד כמה ימים ונראה, וכך המשיך ללמוד עוד יום ועוד יום… עד שלקראת בין הזמנים כבר היה ליבו שלם עם החלטתו להמשיך בישיבה באופן סופי.
במהלך חופשת בין הזמנים בביתו, חשב לעצמו כמה צריך הוא להודות לאותו עופר בעל המכולת שרק בזכותו הוא נשאר בחור ישיבה על כל המשתמע מכך, ומיד התיישב לכתוב מכתב ברכה מרגש לעופר היקר, בהחלטה שבתחילת ה'זמן' יגיע לישיבה יום אחד לפני כל הבחורים, כדי שיוכל להביא את מכתבו לעופר בלי שיורגש הדבר בישיבה.
נסע הבחור לישיבה והלך לחנות המכולת של עופר, אך נדהם לראות שהחנות סגורה, כאשר בירר מדוע, נאמר לו שהאדם המיוחד הזה האהוב על כולם, קיבל שבוע שעבר התקף לב, וכעת לצערנו כבר אינו בין החיים, אך אם תזדרז, אמרו לו, תוכל עוד בדקות אלו להספיק לנחם את משפחתו שהיום קמים מהשבעה, מיד הלך הבחור לבית האבלים ובמהלך הניחום, שלף הוא את המכתב והעבירו לאלמנה, תוך שהוא מספר לה בהתרגשות את הסיפור מתחילתו ועל הזכויות העצומות שזכה בעלה המנוח.
סיפור זה לא היה נודע, לולי זה שלאחר זמן מה ניגשה האלמנה לאחד מצוות הישיבה, וסיפרה לו בהתרגשות על המכתב וכו' (כמובן ללא שם הבחור) וכך התפרסם סיפור זה…
והלוואי שנזכור תמיד מה כוחה של מילת חיזוק ומה השפעתה לדורות….
לא אזדהה בשמי מפני רגישות הדברים
לעולם אינך יודע מה גורם לבן אדם להתחזק בלימוד התורה, לא תמיד זה מאור פנים לפעמים זה החשכת פנים, בגיל צעיר לימוד התורה לא היה בדיוק חלום חיי בלשון המעטה, חשבתי יש הרבה חסידישע בוחרים שבקושי לומדים אם בכלל והם הויז בוחרס גבאים משמשים, ומעמדם גבוה הרבה יותר מבחור שקט שלומד, כך היה כמובן בכת החסידית שאליה השתייכתי, כמובן יום אחד ראיתי את ההתנהגות של כל החסידישע בוחרים שלא בדיוק גרמה לי להשתייך אליהם, עברתי לישיבה שאינה חסידית וראיתי שגם שם לא בדיוק לומדים בחור שלא פותח גמרא כמה שבועות ברציפות אם הוא כמו עשיו שמעשר את התבן ואת המלח יש לו מעמד גבוה בחברה הזאת, וגם באופן כללי התנהגותם לא בדיוק גרמה לי להשתייך אליהם, עד שהגעתי לקודש הקדשים מורי ורבי האדמו"ר מצאנז זצ"ל שאמר לי מעגסט זיין א חסיד אדער א מתנגד אבי זאלסט לערנן הבנתי שהכל שטויות שחוץ מעמל התורה כל הדברים האחרים זה עד שהעכבר יוצא מקופסת הטבק של רבי יונתן אייבשיץ והחלטתי רק תורה לא חסידישע משיגאסען ולא חומרעס נערוויסטים, הגעתי למסקנא שהיצר הרע אומר לבן אדם אל תשתמש חשמל בשבת תעמוד שעות רבות בטיש תיסע לכל קברי הצדיקים אבל דבר אחד אל תלמד