מאת הרב ישראל היימן
אתמול פגשתי בחור מאוכזב.
הוא מתגורר בשכנות אלי ואני מיודד איתו ועם משפחתו, הוא לומד באחת הישיבות קטנות הטובות באזור, והוא נבחן לישיבה גדולה מהמפורסמות והטובות.
כמנהג גוברין יהודאין דפה הוא נרשם לכמה ישיבות, שהמפורסמת והגדולה שבהן היא מושא חלומותיו, ויש עוד ישיבה או שניים שהם אופציה שניה למקרה שח"ו הוא לא יתקבל…
ואתמול התברר לו שהוא אכן לא התקבל. כבר חודשים ארוכים שהוא חולם על הישיבה ההיא, הוא כבר רקם חברותות וחברי חדר עתידיים, והנה הכל התנפץ.
הוא כמובן בחור מצוין. הוא לא התקבל, כי לכל ישיבה קטנה יש סך מסוים של בחורים שהם יכולים לשלוח לכל ישיבה גדולה. האופציה השניה שהתבררה כישיבה מעולה לא פחות, לשם הוא כן התקבל, לא סיפקה אותו. הוא חלם על הישיבה ההיא וזהו!!
דיברתי איתו מספר דקות, ניסיתי להרגיע את רוחו, להסביר לו שהוא יכול להצליח בכל מקום אם רק ישב וילמד, אם רק ישקיע כמו שהוא עשה עד היום. לא צריך להישבר, אמרתי לו, זה לא סוף העולם.
אבל הוא לא נרגע, ממש לא, הוא עמד על סף דמעות.
בסייעתא דשמיא עבר שם ממש באותו רגע אחד מרבני השכונה, רב קהילה חשובה בישראל, שידעתי ששיג ושיח לו בעולמם של בחורי הישיבות, והוא מבין לנפשם הסוערת של בני התשחורת.
בא ניגש אל הרב רגע, אמרתי לידידי הצעיר, אולי הרב יצליח להרגיע אותך, אולי בכלל יש לו קשרים עם הישיבה ההיא והוא יוכל להפעיל שם איזו פרוטקציה, פיתיתי אותו.
הבחור הנהן בצייתנות וניגשנו יחד אל הרב כשאני שוטח ברשות הבחור את הסיפור, התקווה והאכזבה, הרצון והמציאות.
הרב ששמע בקשב רב את הדברים לא התייחס אליהם בביטול בכלל, הוא לקח במלוא כובד הראש את הסיטואציה, הוא נאנח ואמר לנו כך: זה אכן לא פשוט, בתקופה הזו מסתובבים הרבה מאד בחורים כמוך, מאוכזבים ולא מרוצים. הם חלמו ורצו, שאפו וחשקו, ובסוף המציאות מובילה אותם למקום אחר. אולי באמת פחות טוב, אולי זה רק בדמיון שלהם, זה לא משנה, זו אכזבה וצריך להתייחס אליה.
אלא שיש לי דבר אחד אותו אני רוצה לומר לכל בחור כזה, המשיך הרב, משהו שיכול לתת זריקת עידוד לא רק למי שלא התקבל להיכן שהוא רצה, אלא לכל בחור שעולה לישיבה גדולה, ולכל אחד שמחפש, כולל, ישיבה, מקום עבודה, או כל דבר אחר.
התורה מספרת לנו על מטה אהרן. כולם מכירים את הסיפור. אחרי חטא קורח ועדתו הקב"ה מצווה את משה רבינו להכניס את מטות ראשי השבטים לקודש הקדשים לבצע 'ניסוי' ולבדוק מיהו שליח ה' ומיהו הנבחר, "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל". ואכן למחרת הוציאו את המטות והנה פרח מטה אהרן, וכל העם ראו והאמינו, עד כאן החלק שכל ילד שלמד בגן יודע.
מה שלא מפורסם הוא, המשיך הרב ופניו צופנות סוד, שבמדרש כתוב שהסיבה ששאר המטות לא פרחו היא כי מטה אהרן בלע אותם ואח"כ פלט אותם, ואחרי תהליך כזה של בליעה ופליטה לא היה שייך שהם יפרחו. והמדרש הזה טעון ביאור, מדוע היה צריך מטה אהרן לבלוע ולפלוט, מדוע המטות היו צריכים לעבור תהליך שיעקור מהם את האפשרות לפרוח. מטה רגיל לא אמור לפרוח סתם ביום בהיר, מה בא המדרש ללמדנו?
אלא שהדברים פשוטים הם, כאן הרב כבר התלהב וקולו נסק. בית המקדש הוא מקור חיות העולם, "רחם על ציון כי היא בית חיינו", ישנם הרבה מאד מקורות לכך בחז"ל. כל חיות העולם יונקת מבית המקדש עד היום, כמעט אלפיים שנה אחרי חורבן הבית, וכל מה שהיה שם הרי הוא מחובר למקור החיות. אפילו גפן מזהב הייתה פורחת ומעלה עלים ופירות על פתח האולם, וא"כ מצד הטבע כל מטה שהיה נכנס לקודש הקדשים היה אמור לפרוח. כל מטה כזה היה צריך להעלות פרחים, ציץ ושקדים. על כרחך היה צריך אפוא את התהליך של בליעה ופליטה של מטה אהרן בשביל שהם לא יפרחו.
סבלנותו של הבחור שלידי כבר כמעט ופקעה. אז מה זה קשור אלי ולאכזבה שלי מהישיבה שלא התקבלתי אליה, הוא שאל. איך אני מתנחם בווארט הזה שהוא אמנם מאד יפה אבל לא קשור אלי?
הרב רק חייך וסימן לו עם היד לאות ש'הנה אנחנו מגיעים כבר אל העיקר'. אם אכן כדבריי, המשיך הרב ושאל, אז מה הגדולה בזה שפרח מטה אהרן, זה הלא דבר טבעי שהוא יפרח בקודש הקדשים. אם שם מקור החיות, והטבע הוא שכל מטה אמור לפרוח שם, אז מהי ההוכחה שהוא האיש בו בחר ה'?
הרב לא נתן לנו זמן רב לעכל את השאלה ותירץ מיד: הפשט הוא שמה שהקב"ה הראה לבני ישראל הוא, שמטה אהרן – מקומו הטבעי הוא בקדש הקדשים, ולכן הוא, ודווקא הוא, פורח שם. לשאר המטות היה צריך לעשות משהו על-טבעי בשביל שלא יפרחו, כדי להראות שזה לא המקום שלהם. הם והנשיאים שלהם לא נבחרו לעמוד ולשרת בשם ה' בבית אלוקים.
אתה מבין יקירי, הרב פנה ישירות אל הבחור העומד לידי. באמת אין כאן נס מעל לדרך הטבע, אדרבה, הקב"ה הראה לנו את דרך הטבע הפשוט, שמי שנמצא במקום הטבעי שלו מיד פורח ומלבלב, מוציא פירות ופרחים מרהיבים, זה הטבע הפשוט. מי שלא נמצא במקום הטבעי שלו, לא נמצא איפה שהוא צריך להיות, הוא לא אמור לפרוח.
עכשיו אתה מבין, הרב הניח את ידו על כתפו של הבחור שניצני חיוך של הבנה כבר עלו על פניו. הקב"ה שולח כל אחד למקום הטבעי שלו. זה שחלמת על ישיבה כזו או אחרת, והאם החלומות שלך התגשמו או התנפצו – לא זו השאלה, ולא זו הנקודה. המבחן בסוף הוא איפה אתה פורח, היכן המקום שבו תוכל להוציא את הפירות המלבלבים ביותר, וזה יהיה הסימן ששם הוא מקומך הטבעי. בזה תשקיע, כל השאר יבוא ממילא. תחושת השלימות והרוגע, ההשלמה והחיבור למקום, יבואו כשתראה שהפירות גדלים, שהפרחים פורחים. לא תצטרך יותר מזה.
נפרדנו לשלום. ולפני שידידי הצעיר נעלם לו בפתח הבנין שלו הוא הספיק ללחוש לי: בעזרת ה' אתם עוד תראו את הפירות, אני מבטיח להשתדל ובעזרת ה' גם להצליח.