אצילות מידותיו של רבינו זצ"ל, והנהגתו הייחודית בכלל ובבית הדין בפרט, היו ניכרים לאורך כל שנות חייו והנהגתו. מסירותו של רבינו לציבור הייתה עד קצה היכולת.
בעבר לא הסכים רבינו לקבוע בביתו זמני קבלת קהל כלל, כדי לאפשר לבאים להיכנס בכל שעות היום. גם אחרי שקבעו שעות מיוחדות לקבלת קהל (אחרי הפצרות רבות למען בריאותו), דאג רבינו להדגיש בכל הזדמנות שהשעות הרשמיות הן רק למען הסדר הטוב, אבל מי שיש לו שאלה יכול לבוא בכל שעות היממה. לא אחת היה מתבטא ואומר: "אצלי הדלת פתוחה כל היום!".
כשאמרו לרבינו שיש אנשים המנצלים את טוב לבו, ומגיעים גם בשביל שאלות שאינן דחופות, בשעות מאוחרות או בזמנים שרבינו עסוק בתלמודו ובהכנת שיעוריו, השיב ואמר: "הרי צריכים גם קצת לסבול"…
רבנו קבע עם יהודי שיבוא לביתו בשעת לילה, ולבסוף הלה לא הגיע. למחרת בבוקר, פנה רבינו אל נאמן ביתו הרה"ג ר' אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א ואמר: "לא ישנתי כל הלילה; חששתי שמא לא פתחו לאותו יהודי את הדלת. הייתכן שבבית שלי לא יתנו למישהו להיכנס?!" (הליכות שני).
בראיון מיוחד שהוענק בשנים קודמות ל'דרשו', סיפר:
הייתי במכירת חמץ אצל הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל כמה שנים. יש יהודים שמחמירים ורוצים שמכירת החמץ שלהם תהיה עם קנין חצר גמור של הגוי. באחת השנים, בבוקר הרב נתן את המרפסת ויהודים שנשאר להם חמץ גמור היו משאירים שמה. הגיע יהודי נחמד והביא חבילה עם ביסקוויטים ובשעה של המכירה הוא בא ושם את זה על השולחן של הרב. זה לא היה עטוף כמו שצריך וכל השולחן התמלא באבקת ביסקוויטים… היה מחזה לראות את השלווה של הרב: אמר 'אין שום בעיה, תביאו איזה סמרטוט, תנקו'. נקו, זרקו הכל, הכניסו את זה לעוד שקית והכניסו את זה למרפסת.
על הנהגתו המיוחדת בבית הדין שח חתנו של רבנו הראב"ד הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: "רבנו עמד על כך שצורת ישיבת הדיינים לא תהיה באופן המשדר ריחוק, ואמר: 'צריך שבעלי הדין ירגישו ששומעים אותם'. לכן לא הסכים שיהיה שולחן נפרד לדיינים, ועד היום הדיינים ובעלי הדין יושבים סביב שולחן אחד".
פעם נשאל רבנו: כאשר באים לבית הדין שני אנשים שנראים כיראי שמים, איך אפשר לדעת מי הרמאי ומי דובר אמת?
בתחילה שתק רבנו, אבל לאחר שהפצירו בו נענה ואמר: "ה' שם בפיו של הרמאי שיכשל בלשונו ויאמר טענות שיש בהן הודאת דין" (עי' פירוש הגר"א על הפסוק [משלי כב יב] "עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בגד" – "עיני ה' שומרים את הצדיקים לבל ישכחו את הדעת, ודברי הרמאי הוא מסלף בכדי שיודע רמאותו"). שאלוהו: "ומה עושים כשזה לא קורה?". לאחר שתיקה ארוכה השיב רבנו: "במקרה כזה הדיין צריך לפשפש במעשיו ולעשות תשובה, בראותו שלא מסייעים לו מן השמים"
פעם שח מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לבנו הגאון רבי אברהם ישעיהו שליט"א: "היום היה בבית הדין דבר 'מענין': לאחר אחד מדיני התורה, ראיתי ששני בעלי הדין קיבלו והבינו את פסק בית הדין, וזה דבר נדיר… בדרך כלל לאחר פסק הדין יוצא כל אחד מבעלי הדין בהרגשה שהוא הצודק, ומה שקיבל את דברי בית הדין זה 'לפנים משורת הדין'. אבל היום, שני בעלי הדין יצאו מרוצים וקיבלו את פסק הדין".
והסביר רבינו: "חושבני, שהסיבה טמונה בכך שאף על פי שזמן מה לאחר תחילת הדיון כבר הבנתי מה צריך לפסוק, בכל זאת נתתי להם להמשיך לדבר, והקשבתי להם במשך כשלש שעות. ומכיון שהם הרגישו שמבינים אותם באמת, לכן קיבלו את הפסק בלב שלם"…
מרן הרב קרליץ זצ"ל
אכן כך הדברים, ממש כפי שכתוב בכותרת
זכיתי להיות אצל מרן הרב מספר פעמים, בכל מיני שעות ביממה ותמיד קיבלני בסבר פנים יפות והתייחס אלי באופן מאד רציני על אף שלא הייתי ראוי לכך .
מבחינתי הוא סמל לקבל כל אחד ולהתייחס אל כל אדם באשר הוא בכבוד
ופעם שאלתי אותו שאלה שאולי לא היתה ראויה להישאל (ואפילו הנוכחים השתוממו) , והוא ענה לי במלוא הרצינות והתייחס לכל פרט במה ששאלתי
יהי זכרו ברוך