בימים האחרונים שמעתי סיפור מדהים מחבר, סיפור על ויתור שהניב סייעתא דשמיא עצומה. הסיפור עצמו יובא בעז"ה בעלון 'לקראת שבת' של פרשת נשא – חג השבועות. אבל בזמן שנערכתי לכתוב את המאמר, הרהרתי רבות בסיפור הזה, וטיכסתי עצה איך להגיש אותו לקוראים, באיזה הקשר לספר אותו וכו'… אחרי השיעור שמסרתי ב'דף היומי', סיפרתי את הסיפור הזה בהתרגשות לקהל השומעים. ואז, קרה דבר מעניין, זכיתי לשמוע עוד שני סיפורים, מדהימים לא פחות. אחד מהם יופיע גם הוא ב'לקראת שבת', ואחד נוסף אני מספר לכם כאן ב'הפותח':
אחד ממשתתפי השיעור סיפר לי שהוא עצמו שמע את המעשה הזה, מפיו של בעל המעשה:
לפני שנים היה בירושלים יהודי שעלה לארץ מברית המועצות, לפני כחמישים שנה. הוא הגיע עם רעייתו, ולא היו להם ילדים. קראו לו ר' יצחק, והוא היה מתפלל בבית כנסת קבוע, ירא ושלם, מלא באהבת תורה, אבל… הוא לא ידע ללמוד. למרבה הצער כשהוא היה צריך ללכת לחיידר, כבר שלטו הקומוניסטים ביד רמה, והוא לא זכה לכך. הוא ידע לקרוא ידע להתפלל, אבל לימוד גמרא היה מחוץ לתחום עבורו.
"ר' יצחק היה מלא בהערכה ללומדי תורה, ופעמים רבות כשהוא היה רואה יהודי, בחור צעיר, אברך, או אדם מבוגר שיושב ולומד בקול, הוא היה מגיע, מתיישב ממול ונועץ מבט באדם הלומד, מקשיב לניגון של הגמרא ומתבונן, בהערכה, בקנאה, בכאב על כך שהוא עצמו לא זכה לכך.
"והנה הגיע לבית הכנסת אברך תלמיד חכם, בן אדם ירא שמים, שכנראה באותו יום היה קצת קצר רוח כי משהו לא הסתדר לו כמו שצריך. הוא התיישב ללמוד, החל לומר את הגמרא בנעימה בניסיון להיכנס אל תוך הסוגיא, ור' יצחק כדרכו הגיע, התיישב ממול ונעץ בו מבט.
"האברך הזה הגיב שלא כמצופה. הוא הפגין חוסר שביעות רצון בולט מהעובדה שר' יצחק התיישב ממולו, ו… סגר את הגמרא בחבטה – קם ממקומו ועבר ללמוד בבית כנסת אחר. ר' יצחק נפגע עד עמקי נשמתו, ובצדק רב.
"עברו מאז עשרות שנים, אותו יהודי עלה ונתעלה בתורה הקדושה, אבל הוא שכח את הסיפור עם ר' יצחק, ואף פעם לא טרח לפייס אותו.
"והנה בהגיע עת פקודתו, הוא נפטר בשם טוב, צאצאים רבים היו לו, המונים מיקירי ירושלים באו ללוות אותו בדרכו האחרונה, הם ישבו שבעה, והתפזרו איש איש לביתו.
"והנה באחד הלילות הוא בא בחלום לזוגתו האלמנה, ומספר לה את הסיפור. פגעתי בר' יצחק, אין לי מנוחה בשמים. לא נותנים לי להיכנס לגן עדן, אני סובל, בבקשה ממך תלכי אליו ותפייסי אותו, אל תעזבי אותו עד שיגיד בפה מלא שהוא סלח לי.
"קמה האלמנה המבוגרת בבוקר, היא הרגישה שזה לא סתם חלום, לקחה את המגבעת של בעלה, מגבעת חדשה שקנו לו ימים אחדים לפני שנפטר, ויצאה איתה כדי לתת אותה במתנה לר' יצחק, נקשה על דלת ביתו ושאלה אותו אם הוא זוכר שבעלה פגע בו כך. ר' יצחק אמר שהוא זוכר היטב את המקרה, עד היום הוא עדיין מרגיש את העלבון הצורב שחש באותה הפעם.
"היא נתנה לר' יצחק את הכובע במתנה וביקשה ממנו בכל לב שיסלח לבעלה, כי הוא סובל בשמים. ר' יצחק כמובן מיהר לומר שהוא סולח מכל הלב, אין לו שום קפידה על האיש שפגע בו, והוא מבטיח להדליק נר לעילוי נשמתו ולהתפלל שיזכה לבוא אל מנוחתו במהרה.
"את הסיפור הזה", סיכם החבר שסיפר לי אותו, "שמעתי מר' יצחק בעצמו…".