היום נלמד: לימוד תורה
יום שני ב' באלול תשע"ו
המעלות הרבות והעצומות של הלימוד עם חברותא ובציבור
מעלות רבות ישנן בלימוד תורה עם 'חברותא', ויותר מכך - בלימוד בציבור: א. טעויותיו של הלומד עם חברותא פחותות בהרבה משל הלומד ביחידות. ב. הלומדים בחברותא - הקב"ה מעמידם על טעויותיהם, וכותב את דברי התורה על לבם, ויזכירם להם אם ישכחום. ג. הלומדים בחברותא - דברי תורתם נכתבים ב'ספר זכרונות' לפני ה'. ד. ככל שרבים הלומדים מתרבה כבוד שמים, וכפי שנאמר: "ברב עם הדרת מלך". ה. כשלומדים יחד עשרה אנשים ויותר, שורה עליהם השכינה. ו. אמרו חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימים ביחידי", וכן "אין התורה נקנית אלא בחבורה". ז. בזכות חבורות הלומדים, הקב"ה כובש כעסו על עוונותיהם של ישראל, וכן הגאולה העתידה לא תבוא אלא בזכותם. [ביה"ל ד"ה ויקבע; ביאורים ומוספים דרשו, 18-20]
איך יתכן אברך שלומד יום שלם בכולל ואף על פי כן נחשב שאינו קובע עיתים לתורה?
צריך אדם לקבוע עת קבועה ללימוד תורה ביום ובלילה, שלא יוותר עליה גם בימים שאין לו פנאי כלל, ואשר אם יאלץ לבטלהּ - ישלימנה. ויש שכתב שאין די בקביעת משך זמן מסוים, אלא יש לקבוע לכך שעות מסוימות. וראוי לקבוע את עת הלימוד ביום לאחר תפילת שחרית, ובלילה - לפני תפילת ערבית. ואף הלומדים כל היום, צריכים לקבוע עת ללימוד אשר לא יוותרו עליה גם בימים שאין להם פנאי ללימוד ביֶתר השעות. והלומדים ב'כולל', או מלמדים ומגידי שיעורים למיניהם, המקבלים שכר על שעות לימודם - יש שכתבו שאינם יוצאים ידי חובת הקביעות בשעות אלו, ועליהם לקבוע עת נוספת ללימוד מעבר לשעות אלו. [סעיף א, ס"ק ב ו־ד, וביה"ל ד"ה עת; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9; וראה שם עוד]
מהו הלימוד שיש להקדים לכל לימוד אחר?
חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב, משנה וגמרא. ומטעם זה נהגו לומר לאחר ברכות התורה את פסוקי ברכת כהנים, את המשנה "אלו דברים שאין להם שיעור", ואת הברייתא "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם", הנחשבת כגמרא. כמו כן, מסיבה זו קבעו לומר לאחר פרשת התמיד את פרק המשניות 'איזהו מקומן' ואת הברייתא "רבי ישמעאל אומר". ויש אומרים שיוצאים ידי חובת לימוד מקרא, משנה וגמרא, בלימוד התלמוד הבבלי, אשר כלולים בו פסוקים רבים ופירושם, והמשניות. כמו כן, חובה ללמוד בכל יום בספרי ההלכה, ויש להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה, והן קודמות לכל לימוד אחר. וראוי ללמוד לפחות שתי הלכות. וכן חובה ללמוד בכל יום דברי מוּסָר. [ס"ק ג ו־ט; ביאורים ומוספים דרשו, 3, 5, 15 ו־16]