הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה יא)
מעשהו של פנחס היה כרוך כידוע במסירות נפש, והוא היה עלול לההרג ח"ו, אך דווקא משום מסירות נפשו הצליח מעל כל הסיכויים וזכה לברית כהונת עולם.
פעם התארח בישיבת 'אש התורה' בחור שהיה אלוף השחמט בארץ, כדי לשמוע מעט על היהדות. לאחר מספר ימים ניגש להפרד מראש הישיבה, הגאון רבי נח ויינברג זצ"ל ולהודות לו על האירוח. כששאל אותו ראש הישיבה מדוע הוא עוזב וכי לא טוב לו בישיבה, ענה הבחור כי הוא אלוף הארץ בשחמט, והוא אמור להשתתף בתחרות בינלאומית שתערך בארה"ב.
הרב ויינברג, שהבין שאם הוא עוזב אין סיכוי שיחזור לישיבה – פנה אליו ואמר: הרי הנסיעה והשהות בארה"ב כרוכות בהמון כסף. מה דעתך שנשחק שנינו שחמט, ואם תנצח אני אממן לך את עלות הנסיעה כולה, אך אם תפסיד – תשאר בישיבה ותוותר על התחרות.
הבחור לא היסס ונענה להצעה בחפץ לב, כאשר בליבו חשב שכאלוף שחמט ודאי שהוא זה שינצח, כך שהעסקה משתלמת ביותר. הרב והבחור תקעו כף והתיישבו לשחק. והנה, בתום המשחק המנצח היה למרבה הפלא הרב ויינברג זצ"ל. והבחור אכן עמד בדיבורו, נשאר בישיבה וצמח לבן תורה נפלא.
לאחר תקופה בישיבה, כשכבר הרגיש בנח לדבר עם ראש הישיבה, שאל את הרב מנין היתה לו התעוזה להציע הצעה כזו שמראש היתה מיועדת לכשלון? לכאורה, הרי אחרי הכל, כשמשחקים עם אלוף שחמט מסתבר שהאלוף ינצח?
ענה לו הרב כי הוא צודק, ובאמת לא היה שום סיכוי לנצח בדרך הטבע, אך כאשר באמת אכפת מהשני וחפצים בטובתו, זוכים לסייעתא דשמיא על טבעית מעל ומעבר למשוער.
(ע"פ להתעדן באהבתך, מתוך 'יפה נדרש')