ה'חידושי הרי"ם זי"ע, אמר: כתוב (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד" – נגזר על האדם להיות עמל, אלא שיכול האדם לבחור לעצמו עמל בתורה או עמל בדרך ארץ. וכעי"ז מצאנו ברש"י בגמ' סנהדרין (צט:) על דברי רבא "כולהו גופי דריפתקי נינהו", ופרש"י ז"ל: "כל הגופין לעמל נבראו, אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה".
וכך גם פירש את מאמרם ז"ל (ברכות ו:) "אגרא דכלה דוחקא", שדוחקא דכלה מציל מדוחק אחר, ואפילו זה שמייגע את עצמו להבין פשט גמרא ותוס', מציל את עצמו מייסורים אחרים שהיו ראויים לבוא עליו, ומכל שכן הייסורים והיגיעות שיש לאדם בעבודת ה', שהוא מציל ומגן מייסורי העולם הזה, עכ"ד ('לקוטי יהודה' פר' בחקותי).
בעניין זה מסופר על מרן החזו"א זצ"ל שבא אליו פעם בחור משיבה פלונית להיוועץ בדבר ניתוח שהמליצו לו הרופאים לעבור, הסכים החזו"א שצריך לנתח ואף הפנה לרופא מסוים שלדעתו מתאים לערוך את הניתוח. אח"כ שאל אותו הבחור האם הוא יכול גם לשוחח עמו בלימוד, וכשעה ארוכה הרצה לפני החזו"א את שאלותיו וספיקותיו בסוגיא בזבחים. החזו"א נהנה מדבריו ושקל עמו היטב את הצדדים של הסוגיא.
כשפנה הבחור ללכת לדרכו אמר לו החזו"א: "ובעניין הניתוח, נראה שאין צורך לעשותו". וכשתמה הבחור ושאל: "מדוע? מה השתנה פתאום?" אמר לו מרן החזו"א בזה הלשון: "כתוב בספר 'נפש החיים' (שער ד' פי"ח) שעמלי תורה זוכים להשגחה ושמירה מיוחדת מעל הכוחות הטבעיים, ובוודאי תאריך ימים למרות הבעיה הרפואית הזאת"!
(ע"פ 'המבשר תורני' בחוקותי)