"ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך" (טו, ה).
איתה ברמ"א (אהע"ז, סי' סב ס"א) וז"ל: י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים.
כתב על כך מרנא ה'חתם סופר' זצ"ל ( "שו"ת חת"ס אעה"ז, סי צח ): דעו כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו עפ"י רבותינו בעלי התוס' ורש"י ותלמידיו, והם ראו כי טוב מאוד לעשות סימן טוב, לברכתם של זרע אברהם, כה יהיה זרעך, ושם כתיב (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה", שעשה הקב"ה פועל דמיוני לנבואה זו, והוציאו אותו החוצה מקום הכוכבים שתחול בנקל הברכה של 'כה יהיה זרעך', מכל שכן שיש לנו לעשות פועל דמיון להמשיך הברכה הראוי לכך, ולעמוד בשעת החופה תחת כיפת הרקיע במקום הראוי לראיית הכוכבים.
ומסיים דבריו: בהא מסלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים ברכת אברהם, ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכוון ללמוד מדרכי אומות עולם, אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהיו כמותם, והמתאווים לברכת אבותם יהיו צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם, ימלא ה' לטובה כל משאלותם, עכ"ל.
ומסופר, מעשה שבא לכפר אתא עסקן מפלגה דתי שביקש לנאום בבית הכנסת המקומי ביום השבת. ראה הגאון רבי בנימין מנדלזון גאב"ד קוממיוות זצ"ל, שאותו נואם הסתפר לכבוד שבת. הימים היו ימי ספירת העומר, מיד ניגש אליו והודיעו, שלא יניח לו לדרוש ברבים, מאחר שעובר על דין מפורש בשו"ע, התעוררו אנשים אחדים מתוך הקהל ותבעו מהרב עלבונו של אותו עסקן, קמה שערורייה, אך הנואם- לא נאם.
לימים סיפר הגר"ב את המאורע באוזני מרן ה'חזון איש, ששיבח את מעשהו, בתוספת סיפןר מהגר"י מקבנא זצ"ל, שהוזמן פעם לסדר חופה וקידושין בבית של אחד משועי העיר, אולם הלה דרש לערוך את החופה בתוך הדירה ולא תחת כיפת השמים כנהוג, משך רבי יצחק אלחנן בכתפיו וסרב לו: "אני מיודד עם הרב מקרקא (הרמ"א) באופן יצא מן הכלל" אמר "ואיני מוצא שום סיבה מדוע עלי להסתכסך עמו [בהתכוונו לדברי הרמ"א שבריש דברינו].
(המבשר תורני / פרשת לך לך
"עם סגולה" י. חיימזון)