הרב צבי וינברג
"וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו" (בראשית נ', ב')
עיין רמב"ן (לעיל מח, ז), שיעקב רמז ליוסף שכשימות יחנטוהו הרופאים. ורואים כן ממה שיעקב אמר ליוסף, שכיון שרחל מתה בדרך ליד בית לחם, אפילו שעד מערת המכפלה היה מהלך רק חצי יום, לא הייתי יכול ללכת עמה למערת המכפלה עם כל המקנה ובני הבית שלי, כי זה היה מאריך את הדרך בהרבה זמן, ולא היו לי רופאים שיחנטו אותה כדי שתחזיק מעמד בכל הדרך, וכן לא היה יכול לעוזבם שם וללכת לבדו, וקברתיה על הדרך בבית לחם.
אבל אני, כיון שאמות במצרים ויש שם רופאים וחונטים – תעשה לי כן כדי שגופי יחזיק מעמד עד ארץ כנען במערת המכפלה. [ועיין בשו"ת חבלים בנעימים ח"ד יו"ד סי' מ].
אולם הגר"י אייבשיץ זצ"ל ב'יערות דבש' (ח"א דרוש ז), כתב טעם אחר מדוע חנט יוסף את אביו: "כי מצרים שהיו חונטים מתים שלהם היה בשביל כך, כי ידעו שכל זמן שהגוף קיים, יש לנפש דביקות בגוף, וכל עניינם היה לדרוש למתים, וכל תכלית הכישוף ולהט שלהם היה על ידי נשמות שעל ידי המתים".
וזה הטעם שהניח יוסף הצדיק לחנוט את אביו כנהוג במצרים לקיים גופו, כדי שעל ידי כן תהיה נפש יעקב קשורה, ויהיה לזרעו אחריו קיום והגנה לכל העולם, כי עודנה נפש יעקב בזה העולם כרוכה אחר כל גוף וגוף הקיים, ובעבורו יטיב ה' לנו, כי יש שורש צדיק בעולם הזה.
ועי"ש שמביא ראיה לזה, שע"י החניטה הנפש נשארת קשורה לגוף, "שכבר העידו כותבי זכרונות ספרד פונטי דניסי, על יאהן דע שלאדע, שהלך למצרים, ובהחבא הביא לספינה שלו אלפים פגרים החנוטים הנקראים מומיי"א להוליכן לספרד, ובבואו באמצע הים, הנה הרוחות הדבקים בגופים התחילו לעשות רעש בספינה, והפכו הספינה לתוך הים, וירדו כל העם אשר בקרבה כאבן במצולה, והוא יאהן בקושי שניצל באניה קטנה, ולאחר הרבה סכנות בא לספרד, ויספר אשר קרהו". [ודנו הפוסקים אם מותר לחנוט מתים, עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' שס"ט, ושו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפ"ד, ושו"ת חת"ס יו"ד סי' של"ו, ושו"ת צפנת פענח ח"א סי' כא, ושו"ת מהר"ץ חיות סי' ו', ושו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח].
ובאור החיים הקדוש הקשה: מדוע חנט יוסף את יעקב, הרי צדיקים – אין גופם מסריח ונרקב? וביאר שמה שאמרה הגמ' (שבת קמו.), שישראל כיון שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, זה רק אחר מתן תורה ולכן גוף של צדיקים לא מסריח, אבל קודם מתן תורה היה מסריח, אבל יעקב, כיון שלא מת (עיין תענית ה:) א"כ גופו לא היה מסריח, אולם יוסף, שלא ידע סוד זה שיעקב אבינו לא מת וסבור היה שמת (עיין רש"י תענית שם) ויסריח, כיון שהיה זה קודם מתן תורה – לכן ציוה לחנוט אותו.
(קב ונקי)