ומהו הפטנט שתרומה לישיבה תלך ללומדים ולא לתדולק הרכב של המתרים?
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מְאֵת כָּל אִישׁ אַשֶׁר יִדְבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (תרומה כה, ב)
כשיסד מרן הגאון רבי חיים מוואלוזין את ישיבתו בוואלוזין, שלח משולחים להתרים כסף עבור החזקת הישיבה, ואותם שלוחים היו הולכים כל שנה לנדיבי עם להתרימם למען הישיבה ולומדיה.
שנה אחת בקש אחד השלוחים שהישיבה תשכור לו סוס ועגלה, כדי שלא יצטרך להטלטל בדרכים בשרותי העגלונים עם התחנות והעיכובים שיש בדרך, הסכים רבי חיים לכך, ואף צייד את המשולח בבגדים נאים ומכובדים, כדי שישא חן בעיני הנדיבים ותקל עליו מלאכתו.
אלא שאצל אחד מהתורמים הקבועים, שהיה נוהג להרים כל שנה תרומה נכבדה של 50 רובל לישיבה, דבר זה גרם להתמרמרות, וכשראה את הנדיב בהופעתו הנכבדה, קבל פניו בקרירות, והצהיר כי לא יתרום השנה מאומה לישיבה, ואף מתחרט על מה שנתן עד עתה!
כשחזר המשולח לוואלוזין, נכנס לראש הישיבה רבי חיים, וסיפר בפניו על נדיב זה שלא הסכים לתרום השנה תרומתו הנכבדה, והחליט מיד רבי חיים לעלות על כרכרה ולנסוע לפגוש את אותו תורם….
וכשפגשו רבי חיים שאלו על פשר החלטתו? וענה לו נדיב זה, כשראיתי את המשולח הזה כשהוא לבוש בבגדי פאר, ולרשותו סוס ועגלה, אמרתי בליבי, את כספי אני רוצה לתת ללומדי התורה ולא לשימון אופני העגלה ופרסאות הסוסים!
ענה לו רבי חיים, הסכת ושמע! – התורה הקדושה כותבת על בצלאל שנבחר להיות 'הקבלן' של משכן ה', "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה", ודבר זה תמוה, וכי על בצלאל שהיה גדול מאד בחכמה עד שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כמבואר בגמרא בברכות (נח, ב), עליו ראוי לכתוב שהוא 'יודע בכל מלאכה'? שהוא נגר טוב? זה הרי ממש כמו שיכתבו על אחד מגאוני הדור 'הגאון הגדול פטיש החזק הנגר המומחה'?
המשיך רבי חיים – כוונת התורה ב'בכל מלאכה', שידע בצלאל מה לעשות ולהיכן להפנות כל תרומה ותרומה לפי דרגתה, תרומה שהייתה לשם שמים באופן טהור, הוא כיוון לקודש הקודשים, פחות מכך להיכל ולעזרת הכהנים וכן הלאה…..
מעלת התרומה ויעודה נקבע לפי מחשבת התורם וכוונתו, אם כיוון לשם שמים, הרי תרומתו בסוף תגיע למקום הראוי ביותר.
וסיים רבי חיים בפנותו לנדיב, המשולח צריך את הבגדים העגלה והסוס בשביל להביא תרומותיו לישיבה, רק שיש כאלו שזוכים שתרומתם הולכת, לשימון אופני העגלה, או לאוכל המספוא בשביל הסוס!…..
אבל מי שמכוון בתרומתו לשם שמים לשם לומדי התורה והחזקתם, הרי תרומתו זו תלך בסוף ללומדי התורה עצמם!
יסוד נפלא זה כתוב בפרשתנו פרשת משפטים: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מְאֵת כָּל אִישׁ אַשֶׁר יִדְבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"
מהו שינוי הלשון מתחילת הפסוק לסופו?
בתחילת הפסוק הלשון הוא ויקחו לי 'תרומה', ובסופו תקחו את 'תרומתי'! מדוע יש שינוי לשון באותו פסוק?
הבאור הוא – כי כל תרומה לבית ה' היא תרומה רצויה וחשובה – 'ויקחו לי תרומה'. אבל כדי שהתרומה תהיה 'תרומתי' שהקב"ה יחשיב אותה כתרומה שלו ובשבילו כביכול – בשביל זה צריך 'ידבנו ליבו'! צריך שיהיה כאן נדבת לב לשם שמים כדברי רש"י 'ויקחו לי' – לשמי.
ככל שיחשוב אדם בנדבתו יותר לשם שמים, יזכה שתרומתו תהיה רצויה יותר, מקובלת יותר, ומעולה יותר!