משרד חקירות ישראלי צייד אותי במצלמה נסתרת זעירה, שהושתלה על חגורתי, המטרה היתה לצלם את המנורה בטכניקה מיוחדת, בלי שאיש ישים לב לכך

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

השנה היא שנת תשנ"ז, איש עסקים יהודי, תושב פריז, הוא עמיתו של שר הפנים של איטליה, השר האיטלקי סיפר לו שלאחרונה ביקר בוותיקן וראה שם מנורת זהב, שיש הסוברים שהיא מנורת המקדש. היהודי המופתע התקשר במהירות לביתו של הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ומסר את המידע ששמע זה עתה. בביתו של נשיא מועצת חכמי התורה הקשיבו לדברים והפנו אותו למביני דבר, עד שלבסוף נבחר ר' מרדכי אילבאום, לבדוק את העניין.

"איש עסקים הצרפתי הציע שמומחים מטעמנו יבקרו בוותיקן ויקבעו אם אכן זו מנורת המקדש". מספר אילבאום. "היה ברור שלא כדאי לשלוח נציג בעל דרכון ישראלי, ולכן אני נבחרתי, מכיון שיש לי דרכון צרפתי. משרד חקירות ישראלי צייד אותי במצלמה נסתרת זעירה, שהושתלה על חגורתי, המטרה היתה לצלם את המנורה בטכניקה מיוחדת, בלי שאיש ישים לב לכך". אילבאום עלה למטוס לרומא, ושם כבר המתין לו איש העסקים היהודי.

"הוא סיפר לי שקבע למחר פגישה עם עמיתו האיטלקי", משחזר אילבאום. "התברר שמלבדנו החליט איש העסקים להביא לביקור עוד ידיד יהודי שלו עם רעייתו. שר הפנים לשעבר הציג אותנו בכניסה לוותיקן, והתקבלנו בכבוד גדול". בתחילה התנהל הכל כמתוכנן, אבל אז הגיעה לה פליטת  פה ושיבשה את הכל: "כמה נציגים רשמיים קיבלו את פנינו ושוחחו איתנו. רעייתו של היהודי שהצטרפה למשלחת הציגה אותי כ'פרופסור מהטכניון בישראל'…

באותו רגע הבנתי שהכל נגמר, סיפור הכיסוי שבנינו התמוטט בבת  אחת, אנשי הוותיקן לא אמרו מילה. הם הכניסו אותנו לאולם גדול, ושם ראינו אבנים שעליהן היו חרותות מנורות במגוון צורות. את מנורת הזהב לא אפשרו לנו לראות. הרגשתי החמצה גדולה. עמדנו כפסע לפני תגלית היסטורית והיא נמנעה בגלל פליטת  פה מיותרת"…

במשך מאות שנים מכחיש הוותיקן שמנורת המקדש נמצאת במרתפיה. אך מהי האמת?

אין ספק שבזמן חז"ל, היתה מנורת המקדש ברומי. הגמרא (יומא נז. א) מספרת: "אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים". רש"י כותב: "אני ראיתיה ברומי – במסכת מעילה (יז. ב) גבי בן תלמיון נעשה נס לר' אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי, שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון. והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה, רולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם, ושם ראה את כלי בית המקדש באוצר". רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס שם, מציין לדברי ה"אבות דרבי נתן" (פמ"א), שם נאמר: "מכתשת של בית אבטינס, שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי".

לפני 87 שנים הסדיר המלך האיטלקי לרבה הראשי של לוב הרב יצחק חי בוכבזה זצ"ל כרטיס כניסה למרתפי הוותיקן. הרב בוכבזה נכנס למרתפים וראה במו עיניו את מנורת המקדש, עדות על הימצאות כלי המקדש הנמצאים שם מופיעים בספר "מאמר אסתר" של הרב משה דוד בן ניסים חדאד רב העיר נאבל בטוניסיה ובספר "לב ימים", המספרים על ביקורו של הרב של לוב.

הרב ברוך מילר זצ"ל סיפר שראה במו עיניו את כלי המקדש בוותיקן לפני השואה, לאחר שהתחפש לגוי והצליח להיכנס לשם (כיום הם לא נותנים גישה לאף אחד גם לנוצרים לחדור למרתפים הסודיים).

כולנו שמענו על שער טיטוס הנמצא ברומי, בו הונצחה מנורת המקדש מובלת לרומי, הוותיקן הפיק מטבעות בעת מינוי אפיפיור חדש, של מוצרים יקרי ערך הנמצאים ברשותם. ובשנת ש"נ, עם מינויו של אחד האפיפיורים, הופק מטבע עם תבליט מנורת המקדש.

שער טיטוס הממוקם בפורום רומאנום שברומא הוא "שער ניצחון" שהקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס, כתריסר שנים לאחר חורבן בית המקדש. "שער הניצחון" נוסף הוקם על ידי טיטוס עצמו שנה אחת קודם לכן בקירקוס מקסימוס שברומא. בחלקו הפנימי של השער ישנו תבליט מפורסם ובו שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. השער עומד על תילו קרוב ל- 2000 שנה.

אחד התבליטים שבשער טיטוס מתאר תהלוכת ניצחון בה נראים שבויים יהודים נושאים כלים מכלי המקדש. נראים בה מנורת המקדש, מזבח הזהב (המזבח הפנימי), חצוצרות הכסף ומחתות לאיסוף האפר לאחר הקרבת הקרבנות. יש המבחינים בשער גם בכלי נגינה שלא מוכר לנו מאולמות החתונות, אך מוכר היטב ללומדי הש"ס, הלא הוא המגרפה. במשך שנים ארוכות נהגו יהודי רומא שלא לעבור מתחת לשער הזה.

בי"א בשבט התש"ט, התכנסה מועצת המדינה הזמנית של מדינת ישראל והחליטה להעתיק את סמל המנורה שבשער טיטוס ולהפכו לסמל הרשמי של המדינה. הרב הראשי דאז, הגרי"א הרצוג זצ"ל, פרסם בתגובה מאמר מקיף, המוכיח שהמנורה שבשער אינה מנורת המקדש.

הרב הרצוג הוכיח שבדרך טלטולה של המנורה מירושלים לרומא, נשברה רגלה, והתוספת – הבסיס המתומן הנראה בתמונה, הוא הוספה של אמן רומני – הלני, שכלל לא היה מודע להלכות מעשה המנורה. שנית, על המנורה בשער טיטוס צוירו דרקונים, אריות שואגים וחיות ים חלקן צורות שהם סממני עבודה זרה וכמובא במפורש במשנה במסכת עבודה זרה: "המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון, יוליכם לים המלח (ישמידם), רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים" לא יתכן טען הגרי"א הרצוג (ובצדק רב), שעל מנורת המקדש היו עיטורים כאלה.

בחירתה של מדינת ישראל לאמץ את המנורה שבשער טיטוס כסמלה הרשמי, התבררה כבחירה שגויה, מנורה זו היא הרבה יותר עבודה זרה, מאשר סמל של עם ישראל.

בשער טיטוס מצוירת המנורה עם קנים עגולים, והנה רש"י (שמות כה) כתב על המנורה: "יוצאים מצידה – לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולין עד כנגד גובהה של המנורה". הרמב"ם בעצמו צייר בספרו את המנורה שקניה באלכסון, ואלו דברי רבי אברהם בו הרמב"ם: "שישה קנים… נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כפי שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".

ואכן, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א כותב בביאורו לברייתא דמלאכת המשכן (עמ' כח): "בכל הציורים מצויר קני המנורה עגולים, וכנראה שהוא טעות, שרש"י בחומש כתב שהיו באלכסון, ושמעתי שכבר העירו בזה", עכ"ל. וכ"ב מרן שליט"א בספרו דרך חכמה (בית הבחירה פ"ג סקמ"ב וצ"הל סקל"ח): "אחד הילך ואחד הילך – כותב מרן שליט"א: "רש"י בחומש, וכן הוא בציור המיוחס לרבנו, וכ"כ בתשובות הריב"ש סימן ת"י, ודלא כהמציירים בעיגול"…

לא נותר לנו אלא לצפות לחזות בקרוב בעינינו במנורת המקדש, צורתה ומלוא הדרה במקום המקדש.