1. רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל (ה'בבא אלעזר') נולד בי"ט טבת תש"ח בעיר ריסאני, מחוז תפילאלת שבמרוקו, והוא נכדו של ה'בבא סאלי' זצ"ל. ב- כ"ז בתמוז ה'תשע"א, נרצח רבי אלעזר בביתו, על ידי אחד ממבקשי עצתו.
2. במשפחת אבוחצירא מספרים כי לפני שנולד רבי אלעזר, ראה הבבא סאלי את התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה בחזיון הלילה, והנה רשב"י בא בטרוניה, מדוע אין בכל המשפחה, מישהו שנקרא על שמו של בנו התנא רבי אלעזר. כמענה, הבטיח לו ה'בבא סאלי' כי הנכד היילוד הקרוב, יישא אכן את השם אלעזר.
בשעת הברית, קרא עליו הסבא ה'בבא סאלי' את הפסוק 'עין לא ראתה אלוקים זולתך' כשהוא מדגיש כי ראשי התיבות של 'אלעזר' הם מילות הפסוק האמור. בהתבטאות מאלפת זו מפיו של ה'בבא סאלי' הקדוש, ניתן ללמוד על ערך יקרתו ושורש נשמתו של הרך הנולד, שנקרא בשמו על פי בקשתו של רשב"י.
3. בספרים נאמר כי מי שזוכה לנטור את עיניו מכל ראיה בלתי הולמת, זוכה וניחן בזיכרון פנומנלי. גם רבי אלעזר, זולת הבקיאות העצומה בכל מכמני התורה, שליטתו האגדית בכל תורת הנגלה והנסתר, וידיעותיו הרחבות בכל סניפי ההלכה, היה בעל זיכרון נדיר בכל מישורי החיים.
מצוות שמירת העיניים עמדה כנר לרגליו, ראשו תמיד היה רכון כלפי מטה, וגופו היה עטוף בגלימה שחורה שכיסתה את רוב פניו. ה'בבא אלעזר' קיבל אמנם המוני אנשים בחדר ביתו, אך מעטים זכו לראות את זיו פניו. למרות השפע שביקשו חסידיו ומבקריו להרעיף עליו, לא נקף מאומה להנאתו האישית, והמשיך לדבוק בחיי הסיגוף. רבי אלעזר היה פרוש מהבלי העולם הזה, עניו וחי באורח חיים סגפני וצנוע. במשך חמש שנים תמימות, נהג רבי אלעזר לצום מצאת השבת ועד כניסתה, והתנזר מכל מאכל או משקה, עד שהשחירו שיניו כפשוטו מרוב תעניות. במשך שבע שנים רצופות שרוי היה גם בתענית דיבור, וזולת דברי קודש ומספר מילים הכרחיות, לא יצא מפיו דבר חולין. אלו כוחות עילאיים, שבר אנוש אינו מסוגל להפנים, בוודאי שלא להוכיח, וגם אז היה כל מאווייו רק לעזור לאנשים.
4. לצד גדולתו התורנית, צדקותו המרוממת, ואישיותו הקדושה, זכו אלפים להיוושע על ידו. רוח הקודש שנצנצה בבית מדרשו הייתה למופת. קיימים סיפורים רבים מספור אודות כוחן העצום של ברכותיו ועצותיו.
5. בכל יום קיבל רבי אלעזר אבוחצירא מאות אנשים, החל מהשעה 3:00 אחר הצהרים ועד השעות הקטנות של הלילה, ולא היה מישהו שיצא מהמקום ללא ברכה, לעיתים נמשכה קבלת הקהל עד עלות השחר. מדי יום טבל במקווה טהרה בעלות השחר, כהכנה לתפילת שחרית. לאחריה שב לתלמודו, למעשי החסד והצדקה ולעבודת השם, עד לקבלת הקהל הבאה.
צפו בדבריו החוצבים של הרב ברוך רוזנבלום, כשבוע לאחר פטירתו:
.