וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ (במדבר ל"ב, מ"ב)
וכתב רש"י – "לה" – אינו מפיק ה"א, לפי שלא נתקיים לה שם זה לפיכך הוא רפה.
ובפירוש הרוקח עה"ת כאן כתב: "מי שקורא ביתו או עירו או ספרו על שמו צריך לבקש רחמים שיחיו בניו או הוא או העושה כן
ובפרדס יוסף כאן הקשה ממה שכתב "הרוקח" בהקדמה לספרו, שכל אדם צריך לרשום את שמו בספרו, כמו תנא דבי אליהו שמתחיל במילה ויגרש שעולה בגימטריא "תנא דבי אליהו" [519] ועי"ש איך רמז שמו בשם ספרו.
ומבואר שיש בזה ענין לרמוז שמו בתחילת ספרו, ומצינו שהרבה מחברים עשו כן ומביאים את דברי הרוקח כמקור לזה.
וכתב שי"ל שרק ברמז יש להזכיר בספרו את שמו, אולם להזכיר ממש את השם, אין לעשות כן וכמבואר כאן.
וראה בספר חסידים (אות שס"ז) שע"י שמזכיר שמו בספרו נהנה מהעוה"ז ופוגם בשכרו בעוה"ב, ועי"ש בהערות הוצ' אוצר הפוסקים שדן באיסור זה, והאם חששו לזה, ועין שו"ת קול מבשר (ח"ב סי' מ"א) שהביא מבעל המגלה עמוקות שרבינו הקדוש רמז שמו במילת "מאימתי", ועין בספר חיי משה בשם ספר שולחן מלכים שמרן המחבר רמז שמו בתחילת ספרו, ש"יתגבר כארי" הוא בגימטריא "יוסף בן אפרים קארו" [846], ועין שו"ת מהרלב"ח (סי' קמ"ז) שמקשר ענין זה לנידון חידוש הסמיכה, ועין רש"ר הירש כאן.
(קב ונקי)
ב"ה
לכבוד הרב
שלום
"המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"
משמע שהכתוב מחייב לומר, במשמע גם לכתוב, את שם המחבר על ספרו כדי שלא יהיו דברי הכותב פרצה הקוראת לגנב ויחמוד אותם ויפרסם אותם כאילו הם שלו ויטא פעמיים גם לקב"ה וגם לאדם…
ברכת שבת שלום מיהודה