מאת: הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
להכיר בערך המתנה
"יש לי שתי הצעות לבתך היקרה", אמר השדכן המפולפל לר' שרגא, גביר העיירה, "האחד הוא מוישה בנו של ר' שמעון פייבל, העשיר הידוע מהעיר הסמוכה, והשני הוא העילוי זלמן, הבחור הלמדן והמתמיד, בנו של רב העיר".
"מה ההשוואה בכלל בין שני ההצעות?", התפלא ר' שרגא, " בעוד שמוישה בנו של ר' שמעון פייבל הוא סתם כלי-ריק, בטלן גמור ושובב לא קטן, הרי שזלמן הוא פאר הישיבה המקומית, שקדן ופלפלן, חריף ובקי. ברור שארצה לשמוע את ההצעה של בנו של הרב!!"
השדכן המנוסה כחכח בגרונו. "ברור, פשיטא. ודאי שזלמן לייב הוא יהלום יקר שביקרים. דא עקא שבעוד ששמעון פייבל מוכן לתת במתנה דירה מרווחת לבנו ה'תכשיט', הרי שכידוע לך, לרב העיר אין פרוטה לפורטה. אין לו כסף להעניק לבנו לנדוניה. אם תשתדך עם ר' שמעון פייבל, תקבל בתך דירה ומזומנים, חתונה מפוארת ואפילו קצת מעות לשנים הראשונות שלאחר החתונה, אבל אם תשתדך עם בנו של הרב, תקבל תלמיד חכם אמיתי, אך תצטרך לשלם את כל הוצאות החתונה ורכישת הדירה".
ר' שרגא התלבט ולבסוף פסק. "אלך על ההצעה של זלמן המתמיד ואני אקנה את הדירה ואממן את רוב הוצאות החתונה. אבל בתנאי אחד. שאביו, רב העיר, ישלם לפחות רבע ממחיר החתונה".
השדכן הגיע עם ההצעה לרב העיר, שאמר בצער שלא, הוא עדיין שקוע בחובות עצומים מנישואי בנותיו ואין לו כסף לשלם אפילו רבע מהוצאות החתונה. השדכן שב וחזר לגביר ר' שרגא, שסירב. "אם הרב לא מוכן לשלם ולו רבע מהוצאות משתה החתונה, אשדך לבתי את מוישה, בנו של שמעון פייבל".
חלפו כמה שנים ור' שרגא עמד תחת מסע לחצים אדיר מצד אשתו ומכיריו, בני משפחתו וחבריו, עד שהואיל בטובו לשדך את בתו עם זלמן, הבחור המיוחד בכל קנה מידה, הלמדן והמתמיד, בנו של רב העיר גאון התורה והדעת, ולשלם מכיסו את כל הוצאות החתונה.
אך כעת הגיע הסירוב מהצד השני. רב העיר, ששמע שהעשיר לא היה מוכן לשדך את בתו עם בנו המופלג, סירב להשתדך עימו. "בתחילה שמעתי שר' שרגא העשיר אוהב תורה ומוכן לתת את כל אשר לו כדי שיזכה לחתן תלמיד חכם, אז הסכמתי להשתדך עימו. אך כעת התברר לי שהוא היה מוכן לשדך את בתו עם 'תכשיט' ידוע,רק בגלל שמשפחתו הציעה הרבה כסף בעבורו. לר' שרגא לא חסר כסף. הוא גביר גדול בעצמו בליעה"ר, והנה הוא לא רצה להשתדך עם רב העיר ועם בני, שהוא כלי מלא חמדה, בחור משי שכל כולו תורה ועבודת ד', רק בגלל שאין לי כסף לשלם לו על רבע מההוצאות החתונה. עם מחותן כזה אינני רוצה להשתדך"…
בני ישראל שומעים את דברי הבלע של המרגלים, השבים מארץ ישראל ובפיהם דיווחים קשים. כולם פורצים בבכי, כועסים ומתלוננים על משה ואהרן, יהושע וכלב, עד שהקב"ה מופיע, "וכבוד ד' נראה באהל מועד". הקב"ה חפץ להכחיד את העם, אך עם ישראל שב בתשובה ומשה מתחנן שהשי"ת יסלח להם. הקב"ה סלח ומחל, אך אמר: "ואולם חי אני … כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי… ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה".
מדוע נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, והלא הם שבו בתשובה והקב"ה אמר למשה "סלחתי כדברך"?
כתשובה הציג המגיד מדובנה זצ"ל את המשל שקראנו זה עתה, והסביר את הנמשל: לאחר שהמרגלים דיברו סרה בארץ ישראל ובני ישראל השתכנעו מיד מדבריהם, הוכח שקדושת ארץ ישראל ומעלתה העצומה, מזולזלת בעיניהם. אם בני ישראל אינם מעריכים דיים את הארץ הטובה והרחבה, פלטרין של מלך, מקום השראת השכינה, עד שמנין מרגלים יכול לגרום להם לסגת בקלות מכל הכניסה לארץ, הרי שהם אינם ראויים להיכנס לארץ הקודש.
ה"כלבו" וה"תרומת הדשן" כותבים שיהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל כדי לנהוג בה קלות ראש או להתקוטט בה, עליו הכתוב אומר "ותבואו ותטמאו את ארצי", ו"מי ביקש זאת מידכם לרמוס חצרי". פוסקי ההלכה כותבים שאין מצוה ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות לגור בארץ ישראל, והמסייע בידי אדם שכזה לעלות לארץ ישראל ולחטוא בה, בארץ הקודש, עובר עבירה, וישיבתו בארץ ישראל גורמת רעה רבה ליושבי ארץ ישראל.
הרמב"ן כותב שאנשי סדום ספגו עונשים כבדים על חטאיהם, מהסיבה שהם עברו עבירות כה חמורות דווקא בארצו הקדושה של הקב"ה. וכשאנו נמצאים בארמונו של הקב"ה, בארץ ישראל, מקפידים בשמים על מעשינו הרבה יותר מאשר בחוץ לארץ. לכן לא כדאי לשכנע יהודים שאינם שומרי מצוות לעזוב את חו"ל ולעלות לארץ ישראל, כיון שהעבירות שלהם בארץ הקודש נחשבות לחמורות יותר מאשר אם יחטאו בחו"ל, וגם שומרי המצוות ייענשו בגללם והארץ עלולה להקיא אותם.
הגר"א כותב באגרתו שבארץ ישראל צריך להיזהר מאד, יותר מבחו"ל, ללכת בדרכי ד' יתברך. ה"בינת אדם" וגם השל"ה הקדוש הזהירו שרק אנשים שמתכוונים להתקדש ולהיטהר בארץ ישראל, יעזבו את דירתם בחו"ל ויעלו אליה, והם מבקשים מאלו שמתכוונים לעלות לארץ, לסדר את כל חובותיהם הרוחניים בחו"ל, כמו לבקש סליחה ומחילה מאלו שהם חטאו נגדם ולפייס את כל אלו שצריכים הם לפייסם, ורק אז לעלות לארץ ישראל, זכים ונקיים מעוונות.
נדמה שמערכת הבחירות המיותרת שהחלה עכשיו, תעסוק בחלקה הגדול בתורה מול הפקרות, בשמירת שבת מול חילולי שבת, עולם התורה והישיבות ובעוד הרבה נושאים קדושים ומקודשים.
לדאבון לב, חיים כאן מיליוני יהודים בקוים מקבילים. כולנו מדברים, לכאורה, באותה השפה, אך האמת היא שאנו והם לא מבינים אחד את השני. לא קל בכלל לשכנע, להבהיר ולהסביר.אך לפחות שאנחנו עצמנו נדע מה אנו עושים כאן, בארץ הקודש, בארמון המלך ית"ש.
כשיהודי עובר עבירה בארץ ישראל, הרי מלבד כפיות הטובה העצומה למי שנתן לו את הגוף והנשמה באמצעותם עובר הוא את העבירה, הרי שבארץ ישראל החטא פוגע פי כמה וכמה. אדם שמשליך בדל סיגריה בפארק ציבורי, אינו דומה למי שמשליך בדל סיגריה במסדרון של בית חולים. אך כשבדל הסיגריה הבוער יושלך בטרקלינה של מלכת אנגליה, ינועו כל אמות הסיפים וכל העולם ישמע על כך.
אנחנו נמצאים בארמון המלך. גם חדרי חדרים בתוככי ארץ ישראל הוא מקום מושב מלך העולם, ובוודאי בפרהסיא, ברחובה של עיר. "ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את יושביה", כי אין מקום לחוצפה, זילזול ועזות מצח בתוככי ארמון המלוכה.
גדולי ישראל מחליטים איך למחות ולהגיב, מתי עת לזעוק ומתי עת לחשות. אבל אנחנו, בתוכנו פנימה, צריכים להרגיש שמצד אחד זכינו, מה שלא זכו לו מיליוני יהודים במרוצת הדורות, לגור בארץ ישראל. ומצד שני, כמה הדבר מחייב אותנו, לצעוד מעדנות בטרקלין הכתר, לשמור על עצמנו ולהתפלל שגם האחרים יבינו היכן הם חיים ונושמים אויר פסגות רוחני.
(יתד)