אמירת נפילת אפיים היא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם. וכבר מובא בשם תלמידי הגה"ק ה'חתם סופר' זי"ע כי מה שנראה התעוררות גדולה בבכיות ותשובה בימים נוראים בקיבוץ אצל רבנים גדולים וקדושים, עוד ביותר היה אצל רבינו הגאון בעל חתם סופר ז"ל כל שבוע פעמיים באמירת והוא רחום בתחנון, ורושם גדול נשאר בזה גם אצל תלמידיו (הגאון רי"א פריעדמאן ז"ל אב"ד נירעדהאז, ב'זכרון למשה' – סיפורים ומנהגים מהגאון בעל חתם סופר ז"ל סו"ס כ"א גרוו"ד תרח"צ).
פעם פרצה מגפה באחת העיירות על יד קארלין, ורח"ל נפטרו אנשים צעירים לימים בזה אחר זה, והורה הרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע לשלוח טעלגרמא שיקבלו על עצמם להיזהר באמירת תחנון, ואכן התחילו להקפיד בכך והמגפה נעצרה.
ידוע שפעם גילה הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע לחסידי קארלין שבעיה"ק ירושלים, שהרה"ק ה 'בית אהרן' נגלה אליו בחלום ליל וביקש ממנו לאמר לחסידיו שיקפידו על אמירת 'תחנון' במנחה גם אם כבר שקעה החמה (ושאלו החסיד המפורסם רבי יהושע העשיל הלטובסקי זצ"ל מניין לו למר שהיה זה הבית אהרן… השיב לו, כי ראיתי אותו בהיותי רך בשנים כבן שלוש, ומני אז חקוקה דמותו הק' בזכרוני).
מעשה פלא הובא ב'נפלאות הסבא קדישא' (ראדושיץ , עמוד כב), שפעם הגיע אחד מחסידי קאצק אל הס"ק מראדושיץ זי"ע, ושפך בפניו מר לבו על 'מזלו' שנתהפך וירד מטה מטה הן בבני הן בחיי הן במזוני שנעשה 'יורד' ל"ע. שאלו הרה"ק האם הוא מקפיד על אמירת תחנון, ונתבייש מלענות. שאלו הרה"ק בשנית, בלית ברירה ענה שאכן אינו אומר תחנון, וכל ימיו הם כיומא דפגרי…
אמר לו הרה"ק: עליך להשלים את כל ה'תחנונים' שהחסרת, שמא תדע ממתי החסרת את ה'תחנון'? וענה: לא ידעתי, עד שנזכר כי מימי נעוריו זלזל בזה. ציווהו הסבא קדישא לערוך חשבון כמה תחנונים חיסר מאז, עשה האיש חשבון ומצא שחסרים לו כמה אלפים. אמר לו הרה"ק: תשלים את כל הסכום 'תחנונים' שחיסרת ובזה תלויה ישועתך, כי כל עוד שתחסיר אפי' אחד מהסכום לא תוכל להיוושע בשום אופן. ובנוסף עליך לקבל ע"ע מהיום והלאה שלא לגרוע מלומר תחנון בכל יום.
האיש הנ"ל בשמעו כי ישועתו תלויה בזה, קיבל עליו תיכף את ה'פסק' והבטיח לסב"ק שמעתה לא יחסיר מלומר תחנון, ומיד החל ב'עבודה' הזאת, עד שבגמר כמה שבועות גמר כל הסכום שחיסר, ומיד, בו ביום שגמר הסכום התחיל להצליח ולעלות מעלה מעלה עד שנתעשר וראה פלאות.
ובזה ביאר מה דאיתא בגמ' (ברכות לה:) 'אמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא'. ובפשוטו, הכוונה כי ביומי ניסן ותשרי הם ימי זריעת השדה וקצירתה, אך עפ"י האמור יש לומר הרמז בזה, כי בימים אלו אין אומרים תחנון, ואם כן אין מקור ודרך להשפעת הפרנסה אלא אם יעבוד ויתייגע בפועל ממש.
כיוצא בדבר שמעתי מספרים על הרה"ק משינאווא זי"ע, שנכנס אליו 'יורד' מנכסיו לבכות על מר מצבו, שאלו הרה"ק אם מקפיד על אמירת 'תפילה לדוד' (שקודם 'שיר של יום'), וכשנענה בלאו, אמר לו שישלים אמירת מזמור זה כפי הפעמים שחיסר מעודו ויחזור לגדולתו כבראשונה, וכן הווה.
(באר הפרשה)