חיכיתי בקוצר רוח עד שחלפו מספר חודשים נוספים,  אז הודיע לי הממונה כי כעת אוכל לקבל את אשר הבטיח לי ר' יענקל ולחזות בזיו פניו, כאשר הוא זורח ונהנה בגן עדן. לקחו אותי עד להיכלו של ר' יענקל, פתחו לי את הדלתות לרווחה… או אז חזיתי בזיו פניו המאירים המפיקים נוגה, כשהוא זורח כאור החמה בעונג שאין כדוגמתו

"וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ" (שמות ח', י"ט)

עמדו סביבו במעגל, מרוכזים בשקט האזינו קשב רב לדברים שנאמרו מפיו של האיש שלפניהם. נדחסתי גם אני לראות… מה רואים שם? למה מאזינים? אחרי מאמצים רבים הצלחתי להשתחל פנימה. הקול היה עמום, נדחפתי עוד קצת כדי לראות במו עיני. האיש שכב שם, במרכז המעגל, ע"ג מחצלת דקיקה, עיניו בולטות מחוריהן. כל כולו אומר חוסר אונים, ומפיו נשמעות הברות צלולות וברורות, למרות שפיו אינו נע ואינו זע.

לפניו יהודי הדור פנים המדובב אותו, שואל אותו שאלות, ומאזין בקשב לדברים… "איך קוראים לך?", הוא שואל, -"אלכס", עונה לו הקול מפיו של האיש. "ומדוע באת הנה? מדוע נטפלת לאיש הזה?"      -"באתי כדי לפרסם את הסיפור האישי שלי!", הוא מודיע:

"שלום ר' יענקל! מה שלומך? איך הולך לך היום?", שואל אלכס. -"ברוך הוא וברוך שמו. אינני מתלונן", עונה הלה, תוך שהוא מחניק אנחה חלושה. "מה כל כך נורא? תראה איזו שמש נעימה זורחת", מחווה אלכס ידו כלפי מעלה, מותח על פיו חיוך רחב ומדושן עונג… 'וואס פארשטייט א גוי', חושב לו יענקל. אך הפריץ איננו מרפה, "פרנסה יש לך?". -"ב"ה אינני מתלונן", הוא משיב שוב בחוסר ענין בולט. "אמנם צריך לשלם כמה הלוואות של נישואי הילדים, ועדיין לארח את הזוגות הצעירים, והנכדים. אך הכל יכול שעזר עד עתה, ימשיך ויעזור". "אז אם אינך מתלונן מדוע אתה נאנח, יענקל? תראה איך אני מסתובב זחוח ושליו, עם חיוך מאוזן לאוזן… למה שאתה לא תסתובב גם כך? הא? יענקל"…

-"תקשיב אלכס, אני יהודי, אתה גוי! לעולם לא תוכל להבין, יהודי אף פעם איינו מרוצה מעצמו. אני רוצה להספיק ללמוד קצת יותר במשך היום, אני מעוניין שהתפילות שלי תהיינה נקיות יותר, נעלות יותר. שאיפתי שמצוות הצדקה שאני מקיים תהיה בהידור רב יותר. יש לנו מצוות סביב 24 שעות היממה, אני זקוק לעוד שעות ביממה כדי להספיק גם לסיים את המטלות הגשמיות שלי, להביא פרנסה הביתה, לדאוג לענייני היום-יום, ובנוסף שגם התפילה שלי תהיה כפי שאני רוצה באמת! אני יודע מה מחכה לי ליום פקודה??? כאשר אני אעזוב את העולם אגיע לבית דין של מעלה, שם אין חוכמות! מה שהבאתי איתי אלו הרווחים שלי! ועל הדברים שלא היו כפי שצריך… אני עתיד ליתן דין וחשבון!".

-"ומה יעשו לך?…", מקשה אלכס שאלת תם, "הן קיימת מצוות, חסד, התפללת…". –"אני יודע?? הגיהנום מספיק גדול, יש מספיק לכולם, אף אחד לא יכול להמלט משם. אם צריך לתת את הדין נותנים!".

"ומה לדעתך יעשו לי?", מוסיף אלכס להקשות, "הן אתה יודע כמה פעמים מחקתי חובות של יהודים כמוך, גם חובות שלך עצמך. מעולם לא נגעתי לרעה באיש, הקמתי משפחה מאושרת. גידלתי את ילדיי לערכים נאותים. אני גם משתדל לעשות חסד עם יהודים וגויים שאין ידם משגת. כשאני אגיע למעלה, מה יעשו? הא? מה יעשו לגוי טוב כמוני?". "אה… גוי כמוך! אני בטוח שיש גן עדן שגויים מבלים שם… אין ספק. אין הקב"ה מקפח שכר בריה…". "אז אתה, ר' יענקל, תלך לגיהנום ואני אלך לגן עדן… חחח…", צחק אלכס, וחיוכו התמידי הוסיף לזרוח על פניו.

"תראה אלכס! אחרי שיהודי משלים את ה-11 חודשים, אם הוא צריך לתקן אזי הוא מקבל שכר בגן עדן שאין דומה ולו. אינך יכול לתאר בכלל, את מה שמחכה ליהודי שעובד את בוראו בעולם הזה".     -"ומה דעתך, יענקל, לעשות איתי עיסקה? אני מעונין לראות את השכר הזה שאתה מדבר עליו. אני רוצה שכשנגיע שנינו למעלה, אתה תתן לי רשות לראות את מה שמחכה לך שם…". ר' יענקל מהרהר קימעה, ולבסוף מחליט: "אני אבקש שיראו לך, ואם תינתן לך רשות תוכל לחזות בשכר המחכה לי לעתיד לבוא!". השניים תקעו כף ופנו איש איש לדרכו ולעסקיו.

"עברו הימים, חלפו השנים, הלכתי לעולמי, כך גם ר' יענקל התבקש לישיבה של מעלה. הגעתי לפני בית הדין של מעלה, בדקו ומצאו כי הייתי גוי ישר דרך, פסקו את דיני לעולם של תוהו. שם אני חי בעולם של דמיון, בו יש לי אחוזות, סוסים, מרכבות, שדות נכסים וכל מיני תענוגים בלי סוף וגבול. אך כל זאת לא סיפק אותי. רציתי מאוד לראות מה קרה לידידי ר' יענקל. לפיכך בקשתי מן הממונים על אותו עולם, כי תקעתי כף עם ר' יענקל, שיאפשר לי לראות את השכר אותו הוא מקבל עבור מעשיו הטובים בעולם הזה. האם אוכל לראות זאת?

"בינתיים אינך רשאי, היות ור' יענקל עוד לא השלים את הזיכוך אותו עליו לעבור בגיהנום. כאשר ישלים את התיקון יאפשרו לך לראות אותו לרגע אחד ותו לא. חיכיתי בקוצר רוח עד שחלפו מספר חודשים נוספים, אז הודיע לי הממונה, כי כעת אוכל לקבל את אשר הבטיח לי ר' יענקל, ולחזות בזיו פניו כאשר הוא זורח ונהנה בגן עדן. לקחו אותי עד להיכלו של ר' יענקל, פתחו לי את הדלתות לרווחה… או אז חזיתי בזיו פניו המאירים המפיקים נוגה, כשהוא זורח כאור החמה בעונג שאין כדוגמתו. לא אוכל לתאר לכם כלל את העונג הרב לו הוא זוכה בכל רגע. אך אחרי שנייה לא ראיתי יותר כלום. הדלתות נסגרו ואני הוטחתי חזרה אל העולם ממנו הגעתי. 'א-נ-י ר-ו-צ-ה לראות שוב!!! רק ל-ר-א-ות!!!', זעקתי אל הממונים אשר דחפוני מטה. 'לא תוכל!', פסקו נמרצות. והחזירוני אל המקום בו שהיתי, אך אני בשלי מבקש ומתחנן: 'רוצה ל-ר-א-ו-ת שוב… רק לראות!!!'.

"לבסוף אחרי דין ודברים באתי לפני בית דין של מעלה, ובקשתי כי אני רוצה לראות שוב את העונג לו זוכה ר' יענקל. שקלו את בקשתי, והחליטו כי כדי לזכות לראות זאת, עלי לגרום לקידוש שם שמיים. 'אם תהיה מוכן לרדת לעולם השפל, לספר את סיפורך זה ועל ידי זה יגרם קידוש ה', אזי תוכל לשוב ולראות לרגע אחד נוסף, את אשר כבר ראית!'. לכן כעת נכנסתי אל גופו של האיש המוטל לפניכם, סיפרתי לכם את הסיפור כולו, וקידוש שם שמים שנגרם על ידי יזכה אותי, כעת כאשר אני עוזב אותו, לעלות מעלה ולראות שוב לרגע קט, את המחזה המופלא אותו ראיתי. את זיו פניו של ר' יענקל כשהוא מתענג ומתעדן בגן עדן…".

את המעשה הלזה סיפר אחד מתלמידי הגאון ר' אלחנן ווסרמן הי"ד, שהיה נוכח באותו מעמד נורא הוד, כאשר ר' אלחנן ווסרמן הי"ד היה אותו זקן שדיבר עם הדיבוק.

 ● ● ●

סיפור זה שופך מעט אור על גודל מעשה של איש יהודי. כעת, כאשר אנו לוקחים איתנו את אור ימי החנוכה הקדושים, אשר ערכם לא יסולא בפז, להאיר את חשכת לילות החורף אשר 'קדושת חול המועד' יש להם כפי שכבר ביארנו בהזדמנות אחרת, ומתוכם אנו יוצאים אל עבודת תיקון המידות של ימי השובבים הקדושים, הימים שכל איש ישראל יכול לזכך ולתקן בהאי עלמא, את כל מעשיו בהווה ובעבר ולהשפיע על העתיד. וכפי שמורים לנו תלמידי הבעש"ט הקדושים בדבריהם המאירים, איך כל אחד יכול לתקן דרכו ומעשיו ולזכות לאור באור החיים, "אור פני מלך חיים" בחיים חיותו, להתעדן באהבתו ויראתו.

לזכות לכך שהמצוות שלו יהיו נעלות יותר, התפילה שלו תיראה אחרת, השבת תהיה "נועם הנשמות, עונג הרוחות ועדן הנפשות", וכל כולו ירגיש "קרבת אלוקים לי טוב". זה דורש מאמץ! נכון! זה לא בא ברגל – לתקן את הצריך תיקון. לשוב אל ה' מתוך הכרה כמה התרחקנו הימנו, ולהתחזק ולהתאמץ לשוב אליו. "שובו בנים שובבים", ע"י זיכוך ועבודת ימי השובבים, אשר בהם זוכים ע"י 'חומר' – זה קל וחומר, 'ולבנים'- זה ליבון הלכתא, להוציא מקליפת מצרים כל הניצוצות שנפלו לשם. כל אחד לפי דרכו ודרגה דיליה, זוכים לגאולת הנפש וגאולת הגוף כהוגן. ולהרגיש נועם וקרבת ה' עוד בהאי עלמא, ובוודאי בעלמא דאתי.

(מתוך עלון 'אש החסידות'. מאמר מאת הרב אריה לייב סלומון)