מאת: הרב ישראל ליוש
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ (יב, א)
שואל הגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, מדוע אמירה זו נחשבת ניסיון עבור אברהם אבינו, הרי הקב"ה הבטיח לו טובות רבות עבור הליכה זו – "ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך…".
אדרבה, לו רצה הקב"ה להגדיל את הניסיון לא היה מספר לו כלל על הטובות הגדולות שהוא עתיד להעניק לו, ואז עזיבת המולדת וההליכה אל הבלתי ידוע היו נחשבות בצדק לניסיון גדול עבור אברהם אבינו.
אלא – מיישב הרב דיסקין – הניסיון של אברהם היה בזה שאפילו שהקב"ה הבטיח לו טובות עצומות, מכל מקום היה עליו ללכת בגלל ציוויו של הקב"ה ולא בעבור הטובות שהוא עתיד לקבל.
אם כן – מוסיף הרב דיסקין – אדרבה, גילוי השכר מגדיל את הניסיון, שאע"פ שהובטחו לו טובות עבור הליכתו, מכל מקום הוא עושה זאת כי ה' ציווה ולא עבור טובת עצמו.
***
כשם שאברהם אבינו זכה לטובות וחסדים בעבור שהאמין בה' והלך ע"פ ציוויו אל הבלתי נודע, כך תלמידו של מרן ה'חפץ חיים' זי"ע זכה לטובה גדולה בעבור ה'אמונת חכמים' שלו וההליכה ע"פ ציווי רבו…
אורחים רבים היו באים ל'ראדין' בחודש אלול כדי לחסות בצל הכהן הגדול בימים הנוראים. ביניהם היה בא מדי שנה סוחר עצים ידוע והיה מתעכב שם עד אחרי יום כיפור.
פעם בין כסה לעשור שוחח אתו ה'חפץ חיים' אודות מסחרו, והלה שח בפניו את דאגותיו: "חכרתי יער לעשרים שנה מאחד הפריצים והשקעתי את כל רכושי בהקמת מנסרה גדולה לחיתוך העצים, וברוך ה' אני מתפרנס בכבוד.
"אלא שהפריץ מכר את אחוזתו לפריץ אחר, והפריץ הקונה רוצה לבטל את הסכם החכירה ביני ובין הפריץ המוכר… הוא מגייס למען המזימה את מיטב המשפטנים שעושים ככל שלאל ידם כדי לבטל את חוזה החכירה. כעת אני ממתין בקוצר רוח למשפט שאמור להתקיים בחול המועד סוכות בעיר 'פינסק'".
"עליך לשוב מהר לביתך…", פקד עליו ה'חפץ חיים', "ולהתכונן למשפט סמוך למקום המשפט!".
היהודי סוחר העצים לא אבה כלל להתרחק מצלו של החפץ חיים. הוא כלל לא יכול היה להעלות בדעתו שביום כיפור הוא לא יתפלל בבית מדרשו, ועל כן ניסה להסביר ל'חפץ חיים' כי ההצלחה במשפט כלל לא תלויה בשהייתו קרוב למקום המשפט. אך שום טענה לא הועילה, ה'חפץ חיים' בשלו, "עליך לשוב לביתך…!". גם כשהבהיר ל'חפץ חיים' כי אין מנין סמוך לביתו, ואם יעזוב את ראדין הוא יתפלל ביום כיפור בלי מנין, עדיין נשאר ה'חפץ חיים' איתן בדעתו כי עליו לשוב לביתו…
באמונה תמימה עשה הסוחר כמצוות רבו ויצא מראדין. הלילה בו הגיע לביתו היה חורפי ואפל מאוד, סופת גשמים קידמה את פניו, ולאחר שנכנס לביתו, הוא שומע לפתע נקישות על דלת הבית. בפתח עמדו אנשים שהתחננו לפניו ברוסית כי יתן להם להיכנס לביתו ולהינצל מהגשם הסוער וממזג האוויר הזועף. "יצאנו לטייל ביער, והגשם הפתיעו אותנו…", סיפרו האנשים.
היהודי קיבלם בסבר פנים יפות, הגיש להם אוכל ומשקה חם ורוחם שבה אליהם. הם שוחחו על הא ועל דא והסוחר סיפר להם על צרותיו בעסקים ועל משפטו הקרב עם הפריץ…
בשיחתם התברר כי אחד מאנשי החבורה הוא שופט עליון שאמור לדון במשפטו של הסוחר. מעתה כבר לא היו צריכים הרבה השתדלויות כדי שהסוחר ייצא זכאי בדין…
או אז הבין הסוחר כי רוח קדשו של ה'חפץ חיים' ואמונתו התמימה בו הצילו את עסקיו.