פעמים שאדם שונא את חבירו מחמת שחבירו אומן טוב יותר ממנו, ותולה שהוא מקפח בזה את פרנסתו. אבל כבר אמרו חכמינו ז"ל אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו 'כמלוא נימה', ומה שצריך לו להשיג על ידי מלאכתו, ישיג, כי מה שנקצב לו לאדם מהקב"ה, אי אפשר לשום אדם בעולם לקחת מידו. וכאשר יהיה לאדם חשבון כזה, בודאי תעבור ממנו השנאה שיש לו על חבירו.
ופעמים שאדם שונא את חבירו מחמת שחבירו מכובד יותר ממנו, וצריך לדעת כי בוודאי חבירו זכאי לכל הכבוד מן השמים, וממילא אם ירצה לבזותו יגרום לעצמו בזיונות, כי הכל מכבדים את חבירו, וכל הבזיון שרוצה לראות על חבירו ישיג הוא בעצמו, כי באותה מידה שהוא רוצה למדוד את חבירו, מודדים לו.
ופעמים שאדם שונא לחבירו מחמת קנאתו בחבירו שיש לו מעלות ומדות טובות, והיא שטות גדולה מאין כמוה, כי מה אשם חבירו אם חננו ה' במידות טובות, ובודאי זכה מן השמים לזה, ובאופן כזה אין שום צד וסיבה לשנוא אותו.
והיוצא מדברינו, שאם יתבונן האדם היטב ויאמין בדברי חז"ל, אז יווכח בעצמו, כי אך שוא והבל כל טענותיו, וכי אין שום מקור לשנוא את חבירו.
[אהבת ישראל פרק ג]