בימים הראשונים כשבת הרה"ק בעל 'דברי יואל' מסאטמאר זיע"א בסאטמאר, בא פעם הרה"ק רבי אברהם שלום האלברשטאם זיע"א מסטראפקוב לשבות בעיר סאטמאר, והפצירו בו החסידים שיבוא להתפלל בבית המדרש דחסידים שבעיר, אבל הוא התעקש להתפלל דווקא אצל בנו של הרה"ק ה'קדושת יום טוב' זיע"א שנקרא אז 'בן הרב מסיגעט' (הוא הרה"ק מסאטמאר זיע"א) שכבר היה לו בית המדרש בפני עצמו.
אנשי שלומו אמרו לו, שלתועלת הענין שבא, טוב לו יותר להתפלל בבית המדרש הגדול שבעיר, אבל הוא באחד רצה להתפלל דווקא אצל בן הרב מסיגעט. והחליטו לבקש את הרה"ק מסאטמאר זיע"א שהוא בעצמו ידבר על לבו שיתפלל בבית המדרש הגדול, והרב מסטראפקאב הסכים בתנאי שאת השולחן יערוך דווקא בבית המדרש של הרה"ק מסאטמאר. וכן היה.
בליל שבת קודש היה שם קהל עצום שבאו לכבוד האורח הגדול מסטראפקוב, ובשעת עריכת השולחן כשראה ה'דברי יואל' שרוצה לברך ברכת המזון, הציע לו שיאמר דברי תורה, ולא רצה, באמרו שאביו הרה"ק משינאווא זיע"א לא אמר תורה רק אם גילו לו מן השמים שיאמר כידוע, וצוה לברך ברכת המזון. ושוב בסעודה שניה גם כן הציע לו שיאמר דברי תורה, ולא רצה. בסעודת רעוא דרעוין ביקשו עוד הפעם שיאמר דברי תורה, ואז אמר הרה"ק מסטראפקוב:
"אבי הקדוש אמר שאינו אומר תורה רק מה שמשפיעים לו מן השמים, ובזה אפשר לפרש 'זאת חוקת התורה אשר צוה ה", אם יש ציווי ה', אז 'לאמור', יאמרו תורה, ואם לאו אל יאמרו".
ענה לו הרה"ק מסאטמאר ואמר: "זקינינו ה'ייטב לב' זיע"א צוה לבניו ולזרעו אחריו שיאמרו תורה לישראל, ועל כן לעניות דעתי נראה לפרש באופן אחר, 'אשר צוה ה", אם יגרום על ידי זה שישמרו ציווי ה', אז 'לאמר', צריך לומר דברי תורה, כי כך מקובלני משם זקינינו מרן הייטב לב זיע"א"
(ספיר ויהלום – מתוך 'מושיען של ישראל' ח"ד עמ' קכד).