מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א כותב את הדברים הבאים בספרו "אורחות יושר" (עמודים עה-עו) "יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורענויות, כגון מחלות ומלחמות ומאנשים רעים וכו', והם כל ימיהם בפחדים ורעדות ודאגות מכל מיני דברים שמא יהיה כך, ויש שמרוב פחדים מתייראים לנסוע למקום אחר, ויש שמתייראים לצאת מביתם ר"ל, וזו הנהגה מאד לא טובה. וגם הדאגות מזיק לגוף וגורם לכל מיני מחלות ר"ל, כמ"ש בסנהדרין (ק,ב) 'לא תיעול דויא (דאגה) בלבך דגברי גבורין קטיל דויא'. וכל זה ממיעוט אמונה, שאם היה מאמין באמונה שלימה שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, אין חכמה ואין תבונה לנגד ד', ואם לא נגזר, אין לו מה להתיירא. ואנחנו תמיד כל רגע ביד ד', בין בזמן שלום ובין בזמן מלחמה, והרבה דרכים למקום ואין לפחד אלא רק מהקב''ה. יש להתפלל להקב''ה שיהא הכל טוב ולא יותר, ושיבחו חז"ל (תענית כ"ב א') לאנשים ששמחים תמיד ומשמחים אחרים ואמרו שהם בני עולם הבא".
חז"ל החשיבו את בני אדם שדואגים ומפחדים כל הזמן כחוטאים , כשהפחד שלהם מגיע מחטאים. "ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייא דקא מפחיד. אמר ליה: חטאה את, דכתיב 'פחדו בציון חטאים'. אמר ליה: והכתיב 'אשרי אדם מפחד תמיד'? אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב".
המסילת ישרים כותב (פ"ט) ש"ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מהפגעים, ופעם מן החלאים , ופעם מן הרוח, וכן כל יוצא בזה...וכבר גינו חז"ל את המידה הזאת ויחסוה אל החטאים, ומקרא מסייעם דכתיב 'פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים' עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד, חטאה את".
בזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר די"א ע"ב ) מבואר שהפחד בענייני העולם הזה אינו אלא דמיון שנדמה לאדם שמפחד מפני סכנת עולם הזה. אך בקרב ליבו האדם מפחד מפני חטאיו. כלומר, הפחד בענייני העולם הזה אינו אלא תחליף לפחד מפני החטא. המכתב מאליהו (ח"ד עמו' 232) מסביר זאת כך: "נצא נא ונחשוב ונתאר לנו את הפחד שיפחד האדם כשחרב חדה של שונאו בנפש מונחת על צווארו, כשברור לו ששונאו רוצה ויכול לרצחו נפש. מכל מקום פחד זה אינו אלא תחליף. שורש פחדו הוא פחד מפני עונשי הגיהינום על חטאיו, כי אילו היה שלם בנפשו בלי שום פגם, לא היה מפחד כלל. הרי הדבק בדבקות גמורה לד' יתברך, מה יש לו לפחד? – 'ד' לי לא אירא מה יעשה לי'!!".
כאשר הפחד נצרך, כמו להיזהר ממקומות סכנה, לא לחבור לאנשים מסויימים העלולים להזיק ולהתרחק מעסקאות מחשידות וכדומה, הרי שיש סיבה ותכלית מעשית לפחד. כאשר האמונים על הבטחון בדרך הטבע מורים כיצד יש להתנהג בעתות מלחמה ופיגועים, צריכים להישמע להוראות המומחים ולהימנע מכל דבר שיש בו סיכון של פיקוח נפש. אך מפחדים וחששות סתמיים, של מה יקרה ומה יהיה, איך נסתדר ומה יקרה אילו, לא ייצא שום דבר מועיל, מלבד כאבי לב וחרדות. הפחד אינו מוביל לשום מקום נכון וטוב.
***
אלינו, אנשים פשוטים שכמותנו, לא מגיעים המוני בית ישראל כדי להרגיע חששות ופחדים. אך לכל אחד מאיתנו ישנה משפחה ואותם צריך להרגיע כל העת, לסלק חששות רחוקים ולסלק פחדים מיותרים. אין סיבה להילחץ מכל דבר מה, ואדרבה, עלינו להרגיע את הסובבים אותנו ולשמחם. הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל כותב (בקונטרס "וידעת כי שלום אהלך"): "דבר נוסף הנובע משליטת הרגש אצל האשה הם הפחדים השונים. הבעל או הילד מאחר להגיע הביתה והאשה נמוגה מפחד וחוששת כבר לגרוע ביותר... על הבעל לדעת שפחדים אינם מעוגנים בהגיון אלא נובעים מהרגש. ככל שהרגש שולט יותר, כך הפחדים גדלים". לפיכך, כותב הגר"ח פרידלנדר זצ"ל, הבעל צריך להרגיע את רעייתו ואת בני ביתו, בכל פעם שהם חרדים ומפחדים, ולהשתדל לא להגביר בלבבם את הפחדים והלחצים.
***
רוב בני האדם חוששים כל העת ומתמלאים פחדים וחרדות מפני עתידם הכלכלי. אם וכאשר החששות נכנסים בגדרי ההשתדלות, לכלכלת בית נכונה ולחסכון מקובל ונורמטיבי לטובת הילדים, לסייע להם בכך להקמת בתים בישראל, כפי שאלת ועצת חכם, מה טוב. ואם הדבר נשאר בגדר חרדה סתמית, מה יתן ומה יוסיף הפחד מהבאות?
וכבר אמרו חז"ל (סוטה מח, ב): "ופסקו אנשי אמנה. אמר רבי יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה, דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה. והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב 'כי מי בז ליום קטנות'? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה".
ומסביר המהרש"א: "פסקו אנשי אמנה, דהיינו שאין להם בטחון בהקב"ה ליתן לו גם פרנסתו. שיש לאדם להאמין שהקב"ה זן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים, ואין לו לאדם לדאוג על מזונותיו מהיום ליום מחר, כי לא תדע מה יולד מחר, כדאמרינן בעירובין שהדואג על כך, הוא דואג על העולם שאינו שלו".
בתקופה כה לחוצה, אולי הגיע הזמן להירגע מעט. לנהוג בעירנות הדרושה, אך בעיקר לשנן לעצמנו את דברי הרמב"ן הנודעים ש"כל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם. בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל בגזרת עליון".
(יתד נאמן)
1/249