הבה ונאזין לסיפור מרתק אודות מי שהעביר את שַׁבַּתּוֹ בלא-כלום, בחדרים חשוכים, ובשל כך זכה לדברים גדולים עד מאוד.
הסיפור מופיע בספר 'ומשה היה רועה', המתאר את קורות-חייו של רבי משה פרדו זצ"ל, מייסד סמינר 'אור החיים' בבני ברק, שזכה לגדל דורות של בנות צנועות וירֵאוֹת, שבנו לאחר-מכן בתים לתורה וליהדות.
הרב פרדו נסע פעם לברזיל על מנת לאסוף כספים עבור ממלכת-החינוך שלו בבני ברק. בליל שבת הוא מתפלל באחד מבתי הכנסיות, והרב המקומי מציג את האורח הנכבד בפני המתפללים, ואת מטרת בואו.
אחד הגבירים הגדולים שהיה בבית הכנסת הודיע שברצונו לארח את הרב פרדו במעונו. מייסד הסמינר הסכים, אך לקראת סוף התפילה התפלא לראות שהגביר ההוא נעלם לרגע מבית הכנסת.
הרב פרדו יוצא לרחוב, ומבחין לתדהמתו שהגביר הגיע לפתח בית הכנסת ב…רכב מפואר ומהודר, כיאה לגביר גדול שכמותו, ו…מזמין את האורח להיכנס עימו לרכב, ולנסוע לביתו.
'יצאת מדעתך'? – שאל הרב פרדו את הגביר, כשהוא נתון כולו בזעזוע. 'מה אתה רוצה, שאחלל שבת יחד איתך?!'
והגביר משיב: 'כבוד הרב, הנהג היושב ליד ההגה הוא גוי… ואם כן – מה הבעיה???' הרב פרדו הבין לאיזה טיפוס נקלע, ואמר לו חד-משמעית שהוא אינו מתכונן לעלות לרכב, ולחלל שבת!
'ראיתי שהִנְךָ אדם אמיתי'
הגביר ניסה שוב ושוב לדבר על ליבו של הרב פרדו, ואמר לו ש'הרי אשתי הכינה את האוכל, והכל ערוך ומוכן לכבודו, ולא מגיע לה שאאכזב אותה'. הרב פרדו אמר שהוא מוכן להגיע בתנאי אחד, והוא, ששניהם ילכו ברגל עד לביתו של הגביר. אבל לאדם ההוא לא היתה כנראה זכות לחזור בתשובה, והוא הודיע שכיון שהדרך ארוכה הוא לא ילך רגלי…
בשמעו זאת, הודיע הרב פרדו שהוא אינו מגיע, ואת סעודת השבת עשה בדירה החשוכה ששכר בברזיל, ואכל שם את המַצוֹת שהכין מבעוד מועד, ואיזשהו דג קטן העונה לשם 'סרדין'. בצורה זו עברו עליו כל הסעודות.
במוצאי שבת מגיע הגביר שוב, ופונה אל הרב פרדו ואומר: 'ראיתי שהינך אדם אמיתי, ויהודי מאמין, העומד בנחרצות על דעתו ודעת-אלוקיו, ולכן אני רוצה לתת לך תרומה גדולה לסמינר שהקמתָּ בבני ברק'.
אבל הרב פרדו מחזיר לו שוב ואומר, שהתורה אוסרת עלינו לקחת תרומה מאדם שמחלל שבת בפרהסיא, וכך מובא בשו"ע (קנ"ד, ס"ק מ"ח); וממילא לא אקח ממך אגורה אחת.
השי"ת שומר את הזכויות בספר מיוחד
גדולי בני ברק אמרו אז, שאם מחפשים את סיבת ההצלחה של סמינר 'אור החיים', בגידולן של אלפי בנות צנועות וחסודות, יש לראות זאת באותה שבת חשוכה שעברה על המייסד בברזיל.
מכל מצוה, ועל אחת כמה וכמה ממצוה כה גדולה וחשובה כמו שמירת השבת, מתפתחים חיידקים רוחניים, המביאים בכנפיהם הצלחה ושגשוג, והיא-היא עילת ההצלחה של הסמינר המפורסם.
ולפי דרכנו למדנו, שאם שומרים על השבת מכל משמר, ומשתדלים למנוע את עצמנו מכל פעילות אסורה, השי"ת שומר את הזכויות הללו בספר מיוחד, ומזכה את שומר-השבת ההוא בהצלחה-רבתי.
לא הסכמנו לקבל את התרומה עבור הכולל
החיד"א ב'נחל קדומים' רומז שהמילה 'ושַׁבְתָּ' היא אותיות 'שבת', ללמדנו כי לא יתכן לחזור בתשובה ראויה ושלימה, בלי להזדרז ולהיזהר ביותר בשמירת השבת. התשובה והשבת זקוקות זו לזו.
לפני שנים רבות נכנס לכולל שלנו בחולון יהודי המתגורר בעיר, והיה זה ביום ראשון. האיש החזיק בידו שטר כסף בן 50 לירות של פעם, ובזמנו היה זה סכום גדול מאוד.
הוא סיפר שראה את שטר הכסף בשבת ברשות הרבים, 'ואמרתי לעצמי חבל להשאירו ברחוב, ארימנו ואמסור אותו לכולל'…
אנחנו סירבנו לקחת את הכסף, ואמרנו לו שהכולל שלנו אינו ניזון מחילול השבת שהיה כרוך בטלטול הכסף, שהוא מוקצה.
והנה למרות שנאמר ב'ספר חסידים' (מובא ב'באר היטב' סימן של"ד) שמי שטלטל כסף בשבת, יחלקנו לעניים, לא הסכמנו לקבל את הכסף לכולל, משום שבמקרה של הספר חסידים, מדובר ביהודי שעבר על טלטול, ועכשיו בא להתכפר, ולכן אומרים לו לחלק את הכסף לעניים, וזו תהיה כפרתו.
אבל במקרה שלנו, שכל מטרתו של האיש בהרמת הכסף בשבת היתה עבור הכולל, איך מותר לכולל ליהנות מעבירה שנעשתה עבורם…
השיש במדרגות
נציין כאן כבדרך-אגב את ה…שיש המהודר ממנו נבנו וסותתו המדרגות המובילות להיכל הקודש המפואר בבית המדרש המרכזי ברמת אלחנן.
אבני-השיש הללו נבנו על ידי מכובדנו הנדיב הרב רפאל הלפרין המנוח, שהקפיד לבנות את ההיכל וסביבותיו, מהחומרים המשובחים והיקרים ביותר.
ברצוננו לספר שכאשר הגענו לביתו, בגמר בנייתו של ההיכל החדש, כדי להודות לו על כך, נתקלנו בכניסה לבית באותן אבני-שיש מהודרות שנקבעו ליד ארון הקודש שלנו.
כשנכנסנו לחדרו של הרב הלפרין, אמרנו לו שעכשיו אנחנו יודעים מהיכן הגיע השיש היפה לבית מדרשנו. בשמעו את הדברים, אמר הרב הלפרין שההיפך הוא הנכון. לאחר שבניתי את המדרגות בביתי, חשבתי שמן הראוי יהיה להקים מאותן אבנים יקרות ויפות גם את המדרגות של ההיכל…
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)