ברצוני לשתף אתכם בחוויה שעברה עלי בשבת האחרונה. כפי המבואר בפוסקים, חל איסור לבקש בשבת בקשות פרטיות בתפילות. ומאידך המבוכה רבה (אפילו בקרב אברכים ועובדי ה') מה הגדר של 'בקשות פרטיות', ויש הרבה מורי היתר בדבר, שלמעשה בכל בקשה פרטית אפשר למצוא בקשה רוחנית.
לדוגמה, "צורך פרנסה" נחשב לכו"ע בקשה פרטית, אולם אם נצמיד לה סעיף 'צורך לימוד תורה' וצורך שכ"ל למוסדות הילדים, הרי היא בקשה רוחנית. וכך למעשה כבר שנים רבות אני מתפלל עפ"י מורי היתר זה. אלא שבלב פנימה עמוק עמוק יש תחושה של דיעבד, ושמשהו לא חלק.
ואכן בשבת עמדתי להתפלל תפילת שחרית, משום מה התחלתי להודות על מה שעושה עמי הקב"ה דבר יום ביומו, והרגשתי שאני נסחף להודות, להודות… ובעצם אין צורך לבקש.
סיימתי את התפלה והרגשתי סיפוק אמיתי, שה' חפץ במהלך זה. כך גם התנהלה תפילת מנחה ותפילת ערבית, והנני מחכה לשבת הבאה לחוות שוב חוויה נפלאה זו.
ידועים דבריו של מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, שמי שמכוון בבקשת "והערב נא" שבברכות התורה זוהי סגולה לזכות לבנים תלמידי חכמים, ואכן כך אני נוהג מספר שנים. והנה ביום ראשון בבוקר, (לאחר השבת המרוממת), כאשר הגעתי לברכת התורה, נעצרתי והתחלתי להודות להשי"ת על מה שזיכני בבית של תורה, אשת חיל, בנים ובנות יראי שמים, וחתנים תלמידי חכמים. לאחר כמה דקות ברכתי ברכות התורה מתוך הרגשה נפלאה של הודאה לה'.
בנוסף, לעת ערב (ביום ראשון) נראו באופק שתי ישועות שלהן אנו מצפים עידן ועידנים – ומקווים בס"ד שיקדמונו ברוב רחמיו וחסדיו.
והנה על אף שאיננו יודעים חשבונות שמים, ויתכן שהישועות המשחרות לפתחנו הן מחמת מעשים וחיזוקים אחרים, אולם מכיוון שהסימנים סמוכים לחיזוק, מסתמא דברים בגו!!!
אכן, "טוב להודות לה'!"
נ.ב. לא נגעתי בתחום ההלכתי [הגם שאינני בקיא בו] ולמעשה את זאת השארתי לקוראים החשובים, שאם יש לכם הגדרות ברורות [או קרוב] נשמח להחכים.
(מכתב שפורסם בגיליון 'משנתה של תורה')