סין שנות התש"ס.
אוויר מהביל ומחניק קיבל את פנינו. במסגרת מסעות ההשגחה של מערכת הכשרות 'חרדים' הגענו לשנג'ן עיר נידחת במחוז גואנגדונג שבסין, בכדי לעקוב מקרוב על ייצור מיוחד שיהיה בתכלית הכשרות. היה זה ביקור שגרתי ורב פעמי, כמוהו נעשים כמה וכמה במשך השנה. אולם את מה שזכיתי לראות באותו ביקור, לא ציפיתי כלל. השגחה פרטית מופלאה ומדויקת, שהותירה אותי הלום ומשתומם.
מתוקף תפקידי הנני יוצא ונכנס בהרבה מדינות ומקומות מרוחקים, ברחבי תבל ומלואה. ומשכך חיפשתי לנצל הזדמנות זו, לצורך זיכוי הרבים באותם מקומות נידחים, לכן לקחתי על עצמי בל"נ, להפיץ את דבר המלך ודתו – תורתו של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע – בכל מקום בו תדרוך כף רגלי. וכך להלכה למעשה: טרם כל נסיעה לקחתי לצד הטלית ותפילין כמה ספרים של 'נועם אלימלך' מהדורה חדשה מאירת עיניים, והייתי מחלקם חינם באותם מקומות אליהם הגעתי. דבר זה שינה ושילש את עצמו ממקום למקום על פני תבל ומלואה.
חלוקת הספרים לא היתה תמיד סוגה בשושנים, ובפרט באותם מקומות שבהם לא עולה הדבר בקנה אחד עם הוראות המדינה. מה גם, שמן הצד הביעו המשגיחים – שמתלווים עמי במסעות אלו – פליאה רבתי על העניין כולו. "בשביל מה לסחוב אותם כל פעם, מאן יימר שאיזה יהודי במקום יישוב נידח, ירצה ללמוד בספר 'נועם אלימלך' ?! ועוד כהנה וכהנה. אך, קבלה לעולם עומדת, ואת אשר קיבלתי על עצמי לא שיניתי. הספר הקדוש 'נועם אלימלך' הוא בן לוויה שלי לכל מקום, ויהי מה !
בסופו של אותו יום קיצי האמור, ואני צועד לעבר בית המדרש בפאתי שנג'ן כשספר 'נועם אלימלך' באמתחתי. נכנסתי לתוככי בית-המדרש וגיליתיהו ריקן מאדם, מלבד יהודי אחד שרכן על ספרו בקצהו המערבי של ביהמ"ד. כשהתקרבתי לעברו, גברה בי פליאה רבתית שהתעצמה מרגע לרגע, עד כי לא האמנתי למראה עיני: היהודי יושב ולומד לא פחות ולא יותר, אלא בספר 'נועם אלימלך'…
עמדתי משתומם ונדהם: 'נועם אלימלך', כאן, בסין?
לאחר שהושטתי לו ידי בברכת שלום, התחלתי להמטיר עליו שאלות כמצליף על שלומו ועל מטרת בואו לסין, ובעיקר: מה לו ולספר הקדוש אשר בידו?
"השתקעתי כאן בשל עסקיי", הסביר לי היהודי המתוק שפגשתי, "עם השנים זכיתי לקבוע עיתים לתורה בספר קדוש זה של הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק".
"הלוא ספר זה עמוק הוא, האם אתה מבין את מה שהנך לומד?", שאלתי בהיסוס.
"לא תמיד", נשמעה תשובתו הכנה, "אך עצם הלימוד והמילים הקדושות של הספר, מכניסים בי רצון להתנהג ולחיות כיהודי. אולם", ממשיך היהודי וממתיק לי בסוד, "את המקצת שאני מצליח להבין- אני מלמד לתושבי המקום הצמאים לדבר ה', וזה נותן בהם טל של תחיה רוחנית להחיות בהם נפש כל חי".
"ומדוע הנך לומד מתוך 'שברי לוחות' של ספר מיושן ודהוי, ואותיות נשברות?", בררתי.
"זה העותק האחד והיחיד באזור הזה בסין, והלוואי מי ייתן ואשיג כאן חדש!"
לרגע הזה ציפיתי, ומתחת אמתחתי הוצאתי לו את הספר 'נועם אלימלך' חדש מלא ישן, דבר שיוסיף מתיקות בלימודו, וגם האחרים יזכו על ידו.
דמעות של רגשי קודש נקוו בעיניו של אותו יהודי. הוא לא האמין למתרחש באותם רגעים. למצוא את חמדת נפשו 'נועם אלימלך' במהדורה מאירה בסין רבתי עם. הוא היה בטוח שכמלאך ירדתי אליו היישר מן השמיים. עין בעין זכה האיש לראות את השגחתו הפרטית של השי"ת. וגם אני הקטן קיבלתי אות וסימן מובהק, שמרוצה קבלתי ומנהגי בשמיים .
נפלאים דרכי אלקינו. אין ספק שהשתלשלות הדברים הוא בכדי לידע ולהודיע שכח הצדיק נמצא גם בספריו הקדושים, וכבעל השמועה עומד לפניו ממש, ושפתותיו דובבות בקבר. ומכאן נלמד כי הרוצה לקשר עצמו לצדיק יהגה וילמד בדברי תורתו ומשנתו.
ואכן מה טוב ומה נעים לקבוע שיעור בספרו הקדוש 'נועם אלימלך' ביחיד או ברבים, לברר מקחו של צדיק, כמו שאמרו חז"ל (ירושלמי שקלים מז.) "דבריהם הם זכרונם", ובכך יזכה שיהיו שפתותיו דובבות עלינו להמליץ טוב בעדינו בכל משאלות לבנו.
וכבר ידוע בשער בת רבים, שלימוד בספר 'נועם אלימלך' הוא דבר סגולה וישועה ל'בני חיי ומזוני' ולכל המצטרך, וכעדות הרה"ק רבי אברהם משה מפשעווארסק זי"ע (בהסכמתו לנוע"א) ש"כל הקורא בו יראה זרע ויאריך ימים".
ובספר מעדני מלך (אות כ) מביא בשם הרבי אלימלך זי"ע עצמו שאמר: "כי מי שילמד את ה'נועם אלימלך' יזכה בפרנסה". וידוע דברי המכתב הקדוש של הגאון האדיר רבי שימעל'ה זעליכובער הי"ד (הובא ב'מרביצי תורה' בעה"ח עמ' קמ"ב) וז"ל: "הספר הקדוש 'נועם אלימלך' ממתיק הדינים מכלל ישראל עד עצם היום הזה".
ובפרט בהאי שעתא, בעת ששערי הגבולות סגורים אין יוצא ובא, ואין אנו יכולים לעלות וליראות להשתטח ולהתפלל בציון המצוינת קודש הקודשים, הרי בוודאי דבריו הם זכרונו, שע"י הלימוד בספרו יהיה בעל השמועה עומד לפניו ממש, ובוודאי יפעל בה כל טוב סלה, כאילו נמצא ב'אתרא קדישא ליז'ענסק' בפועל ממש.
השבת נוע"ם הנשמות: שבת יחד עם ספר 'נועם אלימלך' זה 'מחייה נפשות'… וכדברי הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א, שאמר על עצמו שאינו יכול להיכנס לקדושת שבת טרם יעיין בספר 'נועם אלימלך' (אוהל אלימלך אות רצ"ו).
וכן נהגו רבוה"ק חסידים ואנשי מעשה, שטרם שקידשו על היין בלילי שבתות, למדו כהכנה דרבה בספה"ק 'נועם אלימלך', ורק מתוך כך קיימו 'זכור ושמור' זכרהו על היין. כך נהג גם הרה"ק רבי ישעיל'ה מקרעסטיר זי"ע, שבעת עריכת שולחנו הטהור בליל שב"ק היה לומד ברבים את ספר 'נועם אלימלך', וכן בעת סעודת מלווה דמלכא. ועוד מובא בשם צדיקים (מעדני מלך, ויהי נועם): "מי שילמד את הנועם אלימלך בשבת יזכה לנשמה יתירה".
נתחזק בדברים אלו לקבוע שיעורין תמידין כסדרן בספרו הקדוש, ובוודאי אשר זכותו הגדולה יעמוד לכל הלומדים בספרו, ויקוים "מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש". זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
(מעובד מתוך שיעורו של גאב"ד חרדים שליט"א, לקראת יומא דהילולא תשפ"א)