האם יש חיוב שמחת חג בליל יום טוב ראשון? │ כיצד משמחים את הנשים והקטנים בחג? │ מה נאמר על אדם שלא דואג לעניים לצורכי יום טוב? │ ומדוע צריכים לדאוג שיהיו שוטרים בחגים? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקכ"ט סעיף ב' עד סוף הסימן- סוף חלק ה' בס"ד]
חיוב שמחה בליל יום טוב
אדם חייב להיות שמח וטוב לב במועד, וזה חיוב מדאורייתא, שנאמר 'ושמחת בחגך', ויש נידון בשערי תשובה כאן, האם גם בליל יום טוב הראשון של חג יש חיוב שמחה מדאורייתא, שהרי בגמרא פסחים, דורשים מהפסוק 'והיית אך שמח', אך בא למעט, שאין חיוב שמחה נוהג מן התורה בליל יום טוב ראשון, אלא זה חיוב רק מדרבנן, מצד שני, דעת המגן אברהם, שגם בלילה הראשון יש חיוב שמחה מדאורייתא, ואף על פי שיש מיעוט בגמרא למעט יום טוב ראשון של חג משמחה ? מובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', בשם העמק ברכה בשם ר' חיים, שהמיעוט 'אך', ממעט רק משלמי שמחה, אבל לא ממעט מהדין הכללי של שמחה ביום טוב, ולכן, אף על פי שכתוב בתורה 'אך' שזה בא למעט מחיוב שלמי שמחה בליל יום טוב הראשון של חג, אבל החיוב השמחה הכללי של יום טוב מדאורייתא, נוהג גם בליל יום טוב ראשון.
בגדי שבת בחול המועד
חול המועד הוא גם בכלל מועד לעניין השמחה, אבל לא לעניין כבוד ועונג, ולכאורה, לפי מה שמבואר בסעיף א' לעניין הדין של כסות נקייה, והאיסור ללבוש מלבושי חול נלמד מהדין של כבוד ועונג, אז לכאורה בחול המועד שלא נוהג בו כבוד ועונג, לא צריכים ללבוש בו מלבושי שבת ויום טוב, ומובא כאן בהערה למשנה ברור מהדורת 'דרשו', בשם השער הציון לקמן בסימן תק"ל סק"ד בשם הרמב"ם פ"ז מהלכות יום טוב ה"א, שגם חול המועד נקרא 'מקרא קודש', וכן המנהג לומר בתפילת מוסף בחול המועד 'מקרא קודש', וכן מובא כאן מהמשנה ברורה לעיל בסימן ת"צ סק"ו, שמנהגנו לומר בחול המועד 'מקרא קודש', אז לכאורה לפי זה יוצא, שגם לעניין כבוד ועונג, חול המועד דינו כמו יום טוב עצמו, וצריך עיון בעניין.
שמחת נשים וקטנים ביום טוב
שמחת הילדים קטנים ביום טוב, היא בקליות ואגוזים, ושמחת הנשים היא בבגדי צבעונים, ושמחת אנשים אינה מוזכרת בשולחן ערוך, ומביא הביאור הלכה, שבזמן שבית המקדש היה קיים, האנשים היו מקיימים את מצות השמחה בבשר שלמים, כמו שכתוב בתורה, 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת', וכשאין בית המקדש קיים, מקיימים שמחה ביין, וגם בבשר מקיימים מצות שמחה, ואומר הביאור הלכה שאם אין ידו משגת, יקנה להם לכל הפחות נעליים חדשות לכבוד יום טוב.
דאגה לעניים ולמרי נפש לצורכי יום טוב
חייב להאכיל גר יתום ואלמנה עם שאר העניים, אבל מי שנועל את דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, זה לא 'שמחת מצוה' אלא 'שמחת כרסו', וגם בזוהר מפליג בעונשו של אדם כזה, ולכן אינו מצוי שישאר עני ביום טוב בלי סעודה, ולאלו העניים המתביישים לפשוט יד ולבקש, יש מקומות שיש בהם אנשים 'נבוני לב', שהולכים לבתי העשירים לפני יום טוב, כדי לקבץ עבור אלו העניים, ואשרי האנשים ששמים עין על זה, שבכך מזכים לעצמם, וכן לכל אנשי העיר.
תענית ביום טוב
כתב הרמ"א, דין תענית ביום טוב כמו בשבת, משמע מדבריו, שכוונתו לעניין תענית לחלום, ובאליה רבה הביא בשם דרשות מהר"ש, שלא להתענות ביום שעולים לדוכן, דהיינו ביום טוב, כיוון שברכת הכהנים היא במקום תענית חלום, ובכל זאת מביא בשם האחרונים, שהמנהג להתענות, אבל אם יש צד להקל, אז יש צד להקל ביום טוב יותר מבשבת.
הוללות וקלות ראש בחג
אדם אוכל ושותה ושמח בחג, ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, משום שזה לא שמחה, אלא זו הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על הוללות וסכלות, אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר, ואפילו שאדם מסגף את עצמו מפני התשובה במשך כל ימות השנה, ולא אוכל בשר ולא שותה יין, בכל זאת בשבתות וימים טובים ובחנוכה ובפורים, חייב לאכול ולשתות.
שמירה על הצניעות בחג
חייבים בית דין להעמיד שוטרים בחגים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגינות ובפרדסים ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם לשתות אנשים ונשים לאכול ולשתות, ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בזה את כל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא יהיו כולם קדושים, וכתב המשנה ברורה, שיש חיוב בזה תמיד בכל השנה, לכל מי שיכול למחות ולהזהיר על הדבר, אלא שבחגים הקלקול יותר מצוי.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א