"וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה" (שמות ו', כ')
כשהציעו לסבא הסטייפלר את בתו הצעירה של הרב מקוסובה, כבר הייתה משפחתה של המדוברת מוכרת לו. שנים מספר קודם לכן, כאשר הוזמן לוועדת הגיוס של הצבא הפולני, פקד הסטייפלר את בתיהם של גדולי התורה בפולין, וקיבל את ברכתם לשחרורו. בעוברו בברנוביץ' נכנס אל הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, והם שוחחו ביניהם בדברי תורה. לבקשתו של רבי אלחנן, למד עמו סבא בסדר טהרות. הלימוד בחברותא נמשך מספר ימים, שבהם עמד רבי אלחנן על גדולתו בתורה. לאחר מכן, כשפנה סבא להמשיך בדרכו, הציע לו רבי אלחנן שידוך, אולם סבא השיבו כי עתה אין הוא פנוי לשידוכין, ואם ישוב מן הצבא בשלום, ידונו בדבר שנית.
כעבור מספר שנים הציעו לסבא את בתו של הרב מקוסובה. רבי שמריהו יוסף קרליץ נפטר תשע שנים קודם לכן, ובניו הגדולים טיפלו בהצעות השידוכים של אחותם היתומה. עתה נזכר סבא בהצעתו של רבי אלחנן: 'אחת מבנותיו של הרב מקוסובה, צנועה וחסודה, גדושה ביראת שמים', וענה בחיוב להצעה
ירא שמים מרבים
כבר מהרגע הראשון נוכחה משפחת קרליץ ביראת השמים המופלגת של סבא הסטייפלר. לאחר שהוצע השידוך נקבעה פגישה בין סבא למדוברת. סבתא הגיעה למקום הפגישה, וגילתה לתדהמתה כי הבחור, שהקדים לבוא, פורש זה עתה לשינה…
מאוחר יותר התבררה הסיבה לדבר: הסטייפלר היה רגיל לסדרי לימוד ארוכים שנמשכו שעות רבות. פעמים רבות היה נותן תנומה לעפעפיו רק לאחר יומיים של לימוד, כלומר יום ולילה ויום רצופים. אף קודם שיצא לפגישה עם סבתא ישב ולמד שעות ארוכות, כשהוא מתכנן לעצום את עיניו במהלך הנסיעה ברכבת, אולם כשעלה לרכבת, גילה כי המושבים מרופדים. סבא חשש שמא יש בהם שעטנז, ועל כן עמד במשך כל הנסיעה, כשהוא ממשיך לשנן את תלמודו.
במקום שנקבע לפגישה המתין סבא למדוברת, שהייתה אמורה להגיע בלוויית אחיה רבי מאיר, אולם הם התאחרו, ועל כן החליט להפיג קמעה את עייפותו הרבה – קרא קריאת שמע, בירך 'המפיל', והנה הודיעוהו כי הנערה הגיעה… מה עשה? כדי שלא תהיה ברכת 'המפיל' לבטלה, סימן להם בידו שעליו לשכב לשינה מועטת.
סבתא סיפרה כי בפגישתם זו, שח לה סבא על המכות שספג בהיותו בצבא הרוסי, משום שמיאן לחלל שבת. הוא אמר לה כי נהנה הנאה רוחנית גדולה ממכות אלו, ובחן האם היא מבינה את משמעות ההנאה ומסוגלת לחוות אותה…
מעשה אחר המבטא את זהירותו והקפדתו של סבא הסטייפלר בכל מצב, אירע בתקופת האירוסין, בחג הסוכות תרפ"ז:
הסטייפלר הוזמן להתארח בחג אצל רבי מאיר, גיסו הגדול. הימים, ועוד יותר הלילות, היו קרים במיוחד, ורק הסטייפלר ההין לישון בסוכה. מפני חששות שונים של איסור ייחוד ביקש שינעלו את דלת הסוכה מבחוץ. באמצע הלילה החלה סערה גדולה, וגשמי זעף הציפו את הסוכה. הסטייפלר נמנע מהלעיר את בני הבית הישנים – הוא נשאר בסוכה המוצפת, כשהוא הולך ונרטב עד לשד עצמותיו, עד שאי-מי הקיץ משנתו ופתח לו את הדלת…
'פתק עם מחיר גבוה'
לאחר הפגישה בין סבא לסבתא לא מיהרה סבתא לענות תשובה חיובית. החזון איש, שהכיר בגדלותו של הבחור, כתב לה בלשונות הציורית: "לכל דבר בעלם מוצמד פתק שבו נכתב מחירו; המחיר שכתוב על הפתק המוצמד לסטייפלר הריהו גבוה מאד…".
החזון איש הוא שיזם את השידוך, והוא שדחף ועודד את אחותו להשיב להצעה בחיוב.
בפגישתם סיפר סבא לסבתא כי הוא לוקה בשמיעתו (הליקוי היה עדיין קל, וסבתא עצמה לא חשה בו). סבתא שאלה את אחיה החזון איש האם יש לחשוש מכך, והוא השיב לה: "הוא אכן אינו שומע היטב, אך 'עוד ישמעו לו'…".
מובן כי כל ענייני השידוך התנהלו בין משפחת קרליץ לבין הסטייפלר עצמו, שהרי אביו נפטר שנים רבות קודם לכן, ואמו התגוררה ברוסיה שמעבר לגבול.
בחודש אב תרפ"ו, נערך בוילנא מעמד כתיבת התנאים של סבא וסבתא קנייבסקי. מסתבר של'צד החתן' – שכלל רק את החתן עצמו – לא היה לתת דבר להוצאות החתונה…
קיים מכתב מהחזון איש לסבא, שבו כותב החזון איש כי משפחת הכלה מתעתדת לשלוח לו כסף לשם תפירת המלבושים העליונים, ואילו בהכנת שאר הבגדים יעסקו הם בוילנא ובקוסובה, על פי המידות שישלח להם. נראה שהחזון איש חשש כי הסטייפלר, בהיותו נובהרדוקאי, יזלזל בבגדים, ועל כן כתב לו כי יקפיד על 'חייט מומחה ביופי התבנית המודרני'. הוא הוסיף לבאר כי באומרו 'מודרני', כוונתו לדברים הנהוגים גם בבגדי תלמידי חכמים.
החתונה התקיימה בסוף חורף תרפ"ז, והשתתפו בה חבריו של סבא הסטייפלר מישיבת נובהרדוק בביאליסטוק. אחד החברים היה בחור בשם מתתיהו זאבת שצ'יגל. כיתר המשתתפים נחשף הוא לראשונה לדמותו של החזון איש, שעשתה עליו רושם כביר. להיכרות זו הייתה השפעה מרחיקת לכת.
מסדר הקידושין היה הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, רבה של וילנא. רבי חיים עוזר הכיר את הסטייפלר והעריכו מאד. כאמור, שנתיים קודם לכן כתב רבי חיים עוזר הסכמה לספרו הראשון 'שערי תבונה'. זמן מסוים אחר החתונה למד סבא הסטייפלר בכולל של רבי חיים עוזר, שהתבטא עליו כי הוא ואברך נוסף הם המצוינים ביותר בכולל.
(מתוך הספר הנפלא 'בית אמי')
