באחד מתלמודי התורה בבני ברק עובד איש תחזוקה כבן ששים, אשר הוא ורעייתו, כבת חמישים וחמש, לא זכו להיפקד בילדים. והנה, לפני זמן קצר נולדו להם תאומים, בן ובת! שאלו אותו: במה, לדעתך, זכית להיפקד, כאשר נראה היה כי אפסו הסיכויים?
וכך אמר: אני מתגורר ברחוב חברון בבני ברק. ברחוב זה היו נוסעות כחמש-עשרה מכוניות בשבת. לבי נצבט בכאב בראותי את חילול השבת ברחוב בו אני מתגורר. פניתי לעירייה כמה פעמים ושאלתי: הרי אתם עירייה השומרת תורה ומצוות, איך אתם מאפשרים מציאות כזו, בה כלי רכב נוסעים ברחוב זה בשבת?! התשובה שקבלתי היתה כי הדבר לא תלוי בהם, אלא במשרד התחבורה, ומשרד התחבורה לא מאשר סגירת כביש, אלא אם כן כל דיירי הרחוב חותמים על כך שהם מעוניינים בסגירתו.
הקב"ה נתן לי ולאשתי זמן. הלכנו מבית לבית, מדלת לדלת, במטרה להחתים את כל דיירי הרחוב על הבקשה לסגירת הרחוב לתנועת כלי רכב בשבת. בכל בבין בממוצע גרו שנים-עשר דיירים. היו כאלו שחתמו מיד, היו כאלו שהיה צריך להקדיש זמן רב להסביר להם מהי שבת, 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה', ולשכנע אותם לחתום. ואני הרי לא מרצה ב'ערכים', גם לא רב גדול, בסך הכל איש תחזוקה פשוט… אבל השתדלתי לדבר בשפת הלב, גם אשתי דיברה מתוך לבה, וכך שכנענו רבים מהדיירים, אבל היו גם אנשים שסירבו בכל תוקף לחתום…
שלוש שנים (!) ארכה מלאכת השכנוע, וכך זכינו להחתים את רובם המכריע של דיירי הרחוב! אולם, כשהגענו לעירייה עם החתימות, אמרו לנו: 'פג תוקף'! יש כאן דיירים שחתמו לפני שלוש שנים ושנתיים, ואולי בינתיים הם כבר לא גרים בדירה, אולי מתו, אולי מכרו, אולי יש שוכרים אחרים, ייתכן שכיום מתגורר מישהו אחר במקומם, וחתימת ידו לא מופיעה כאן… רק המחשבה על כך שעליי לעבור את כל הסיפור הזה מחדש הפילה אותי לייאוש.
שלוש שנים עבדתי, בזבזתי זמן, הקדשתי ימים ולילות כדי לשכנע אנשים, להסביר להם, ועכשיו לחזור על כל זה עוד פעם… מחשבות הייאוש לא פקדו אותי למשך זמן ממושך, ודי מהר הבנו, אני ואשתי, שזוהי מחשבה שבאה מהיצר הרע… הלכנו שוב לכל הדיירים, ואכן – היו כמה דיירים שהתחלפו, אך גם מהם הצלחנו בסיעתא דשמיא להשיג חתימות, ותוך פרק זמן קצר יחסית הגשנו לעירייה את החתימות של כל דיירי הרחוב. העיריה, בהסכמת משרד התחבורה, סגרה העירייה את הרחוב לתנועת כלי רכב בשבת, ובאותו שבוע – אשתי נפקדה! על הטרחה שלי זכינו בבן, ועל הטרחה של אשתי זכינו בבת", סיים האיש את סיפורו.
יהודי זה לא פתר את בעיות שמירת השבת בכל הארץ, גם לא רק את של גוש דן. הוא 'בסך הכל' דאג שחמש-עשרה מכוניות לא ייסעו ברחוב בבני ברק, אבל הוא דאג לכבוד שמים! ומדה כנגד מדה הקב"ה דאג לו. הקב"ה אינו מבקש מאף אחד מאתנו שנפתור בעיות גדולות. הוא מבקש שנעשה צעד קטן, פעולה קטנה לכבוד שמים, ובוודאי המתאמץ לכבוד שמים – יזכה לנסים שבאמצעותם יתגלה כבוד שמים!
(שש באמרתך מתוך עלונו של רב חנניה צ'ולק בשלח תשפ"ג)