"אם כמות כל האדם ימותון אלה"
ראוי להבין מדוע דרש משה רבינו שעדת קרח ימותו דווקא באופן משונה כ"כ, למעלה מדרך הטבע, והלא כדי להוכיח את צדקת דבריו של משה רבינו, היה די במה שקרח וכל אנשיו היו מתים, ואז היו כולם רואים שהאמת בפי משה רבינו.
ונראה לבאר בזה, דהנה בירושלמי (סנהדרין פרק חלק ה"א) מבואר שקרח כפר בתורה ואמר "אין תורה מן השמים", וביאור הדברים נראה, דבהא גופא שקרח פקפק בנאמנותו של משה רבינו ואמר דמשה בדאי הוא ח"ו, מונח בזה הכרזה שאין תורה מן השמים, שהרי כל התורה קיבלנו ממשה רבינו ששמע מפי הגבורה, ואם משה בדאי ח"ו, א"כ אין לנו תורה מן השמים אלא תורת בדאי חלילה.
והנה מבואר עוד בירושלמי (כתובות פ"א ה"ב) שהטבע כפוף ומשועבד לקיום התורה, ולכן כאשר בית דין היו מעברין את השנה או את החודש, היה משתנה עפי"ז הטבע. והרי לן בזה שכל הנהגת הטבע כפוף ומשועבד לדיני תורה.
ומעתה מבואר היטב, דלכן דרש משה רבינו שהטבע עצמו ישתנה כדי להתנקם מקורח, דמאחר שהיתה כאן מלחמה נגד התורה עצמה, א"כ הטבע עצמו היה משועבד להוכיח את צדקת דבריו של משה רבינו כדי לקיים את התורה עצמה. וזהו מה שאמר משה רבינו, שהקב"ה יוכיח שנבואתו היא התורה בעצמה, וזאת ע"י שהקב"ה ישנה את הטבע כדי לקיים את נבואתו, ובזה יוכח לעין כל, שנבואתו היא ממש גוף התורה שהטבע כפוף לה.
כ"ק האדמו"ר המהר"י מבעלזא זי"ע ביאר
כ"ק האדמו"ר המהר"י מבעלזא זי"ע, ביאר הטעם שמשה רבינו בחר דווקא בעונש זה שירדו חיים שאולה, משום שמשה רבינו רצה שהם יוכלו לשוב בתשובה ולתקן את עוונם, ולכן סיבב שעונשם יבוא להם דווקא בתוך זמן חיותם וירדו חיים שאולה, כדי שאז יוכלו לשוב בתשובה ולהקל מעונשם, כי כל זמן שנשמת רוח אדם בקרבו, הוא עוד יכול לתקן ולשוב בתשובה, אבל לאחר מכן אינו יכול לשוב בתשובה, והחל הרה"ק מבעלז זי"ע לבכות ואמר: "יש לנו עוד הזדמנות לשוב בתשובה, שהרי אנחנו חיים בעולם הזה, ועלינו לנצל ההזדמנות קודם המיתה שאז כבר לא נוכל לתקן חטאינו בתשובה".
ולפי השמועה רבים געו בבכיה כששמעו את האדמו"ר, שעם כל קדושתו וצדקותו ומדרגתו מ"מ הוא בוכה על איבוד האפשרות לשוב בתשובה לאחר המוות, ומה נענה אנן אבתריה.
שמעתי מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לבאר
"המעט מכם כי הבדיל אתכם אלוקי ישראל"
שמעתי מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לבאר פשט פסוק זה, שמשה רבינו טען לעדת קרח מה לכם לחפש משרה ('שטעלע'), והרי עצם הדבר שהקב"ה הבדיל אתכם מכל ישראל לדרגת שבט לוי, זהו המשרה הגדולה ביותר, שבני לוי הם משרתי ה' ובני התורה, ואתם מחזיקים את כל העולם כולו בזכות ובכוח התורה, ואין חשיבות גדולה מזו, ואם בכל זאת אתם מבקשים שררה נוספת חוץ מעצם חשיבותכם בהיותכם בני לוי, בהכרח שאינם מעריכים מה שזכיתם להיות משבט לוי ולעמוד לפני ה' לשרתו.
והוסיף הגר"י אברמסקי, שזוהי הוראה לבני לוי שבכל דור ודור, והלא המה התלמידי חכמים שבכל דור, וכמבואר ברמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, שאם הם זוכים ללמוד בכולל כל ימי חייהם בלא שום משרה, ראוי להם לשמוח מאוד בגורלם שזכו לשבת בכולל וללמוד, ולא לחפש משרה חשובה בישיבה או בכולל, ואף שבוודאי זהו זכות גדולה להיות מרביץ תורה, ואם רבים צריכים לו [או שמרגיש בנפשו שעלול להתרפות מלימודו כאברך במשך הזמן], מוטל עליו להיות מרביץ תורה, אבל מאידך צריך להכיר בגודל מעלת וחשיבות בני תורה היושבים ולומדים בכולל שהם משמשים בצבא ה' בעבודת קודש, וכל בית ישראל קיימים וחיים בזכות מה שהם לומדים את התורה הקדושה, ומי שאינו מכיר במעלתם הרי הוא כאפיקורס האומר "מאי אהני לן רבנן" (סנהדרין צט:), עכ"ד.
והיום ישנם ב"ה אלפי ישיבות וכוללים בארץ וגם בגולה, באופן שלא היה כמוהו לעולמים, וכפי הנראה מאחר שכוח הטומאה נתרבה מאוד מאוד בדור האחרון, גילגל הקב"ה שתעמוד צד הקדושה כנגד הטומאה, על ידי מאות ישיבות וכוללים בכל פינה ופינה, ואין ספק שכל קיומינו בארץ ישראל בדרך נס למעלה מדרך הטבע, הוא רק מכוח לימוד התורה והתפילות של בני הישיבות והכוללים, ובלעדם לא היה לנו שום קיום רח"ל.
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה אומר
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה אומר, שלפעמים אברך נמצא בכולל שנים רבות ואינו מקבל שום תפקיד או משרה, והוא ובני משפחתו מצטערים מאוד על כך, אבל האמת היא שזהו טעות ואין כאן מקום לצער, כי כל אברך מתמיד ושקדן בכולל יש לו מעלת ר"מ, גם אם לא מינוהו לתפקיד זה, ומשום שמסתכלים על התמדתו ועל שאר הנהגותיו ותפילותיו, ונמצא שהוא כר"מ ממש לכל דבר, ואף שתוארו אינו רשמי, ואינו מקבל משכורת על כך, אבל המציאות היא שהוא מורה דרך לסביבתו, ולפעמים הוא אף יותר מר"מ. ואף שאינו מפורסם בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא, כשיתגלה ויתפרסם מי הם התלמידי חכמים שהקב"ה שש ושמח בהם, יתגלה לעין כל שהקב"ה שמח בו הגם שאינו מתכבד מכך בעוה"ז.
והוסיף מו"ר, שגם בחור בישיבה שלומד בהתמדה, הרי הוא כר"מ בלא תואר רשמי שהרי אחרים מסתכלים עליו ולמדים ממנו והוא מקדש את ה', אבל מאידך גיסא אם אינו לומד כראוי, הרי הוא מחלל ה'.
ותמיד היה מו"ר זצ"ל נזהר מאוד שלא יתחלל שם שמים ע"י בני הישיבה, וכאשר היה בחור מפסיד את התפילה בישיבה, היה מזהיר אותו שלא ילך להתפלל בציבור בשעה מאוחרת [כמדומה לאחר זמן קריאת שמע], כי אז אחרים ילמדו ממנו שהדבר מותר לכתחילה, ועדיף שיתפלל ביחידות ולא יחלל את שם ה', שהוא חטא חמור ביותר שאין לו כפרה עד שימות.
בכל דור ודור ישנם אנשים שרוצים לבטל את כבודם של גדולי התורה
בכל דור ודור ישנם אנשים שרוצים לבטל את כבודם של גדולי התורה, ומשתמשים הם בטענות רחוקות ומשונות כל כך כדי להטות את לב העם ממנהיגיו, אך לא דעת ולא תבונה להם שדעת גדולי התורה היא דעת התורה בעצמה.
ועובדא הוי באסיפת רבנים שכינס הקדוש החפץ חיים הקדוש בפטרבורג, ודנו אודות דרישת הממשלה להכניס לימודי חול בישיבות ותלמודי תורה, וזעק שם החפץ חיים שלהכניס לימודי חול לישיבות הקדושות, זהו גזירה שחייבים למסור עליה את הנפש והוא ב"יהרג ואל יעבור" כפשוטו. והנה הציבור התלחשו ביניהם ושאלו 'מאיפה לקח החפץ חיים את זה', והתחיל להיות באולם רחש-לחש על דבריו הקדושים של החפץ חיים, עד שניגש אחד מהגדולים בהכנעה אל החפץ חיים, ושאל "רבי, שואלים פה מאיפה המקור לזה?".
החפץ חיים לקח את ידו הקדושה, ופתח את הקאפיט'ע [מעיל העליון] שלו, ושם את ידו הקדושה על ליבו הקדוש ואמר "פה זה כתוב"…
ונמצינו למדים שהכרעת גדולי התורה האמיתיים היא דעת התורה הקדושה בעצמה, שהלא הקב"ה מנחה אותם ומדריך אותם ומורה להם את הדרך אשר יעשו, ויש להיזהר בכבודם וחלילה לא להטות את לב העם מגדולי התורה.
(מתוך ביאורים והנהגות על פרשיות התורה)