הגר"ש וולבה זצוק"ל שלא הרים אף פעם את קולו החל לזעוק על הבחור הנמלט, הבחור כבר עזב את האזור, והגר"ש סירב להירגע

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 הם אינם אריות, פילים, או תוכים. הם בני אדם, יקרים ומסולאים מפז. הם לא נכנסים לתיבת עץ זוגות-זוגות, אך הם יושבים ליד סטנדרים עשויים מעץ, ולומדים בזוגות. הכירו את תיבת הנח שלנו: הישיבות הקדושות.

נודעו הם דברי מרן החזון איש זי"ע, לפיו הישיבות הקדושות הן תיבת הנח של עמלי התורה בטהרה. רבים מגדולי ישראל השתמשו במושג 'תיבת נח' כדי לתאר את הניתוק המוחלט של בני הישיבות מהעולם הסואן שבחוץ. הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק"ל, בעל ה'פחד יצחק', אמר שהישיבה צריכה להיות גם משכן ד', מקום שיש בו קדושה עצמית, אך הוא נמצא בתוך מחנה ישראל, וגם 'תיבת נח' – כאשר לתיבת נח עצמה לא היתה קדושה, אך היא היתה סגורה ומסוגרת לכל המים הזידונים שגעשו ורגשו בחוץ.

לבית המדרש אויר ואוירה משלו, דילמות ונושאים גבוהים משלו, וגם חולשות ויצר הרע משלו. היצר הרע פועל בבית המדרש פנימה בנושאים עדינים יותר, בחולשות והתמודדויות דקות, המתאימות לבני עלייה. מי שלא היה שם, בישיבה, לא יבין לעולם במה מדובר.

כעת ממש עכשיו, שבים רבבות לומדי הישיבות אל הגמרא והסטנדר, השיעורים, החברותיות, סדרי המוסר והיראת-שמים, וגם לחדרי הפנימייה וחדר האוכל. תיבת הנח תפתח את שערי זמן החורף, וצעירנו יתנתקו מהעולם שבחוץ ויהגו בתורה הקדושה.

מהי ישיבה?

הישיבה היא, קודם כל, מקום בו יושבים ולומדים. בזמן חז"ל לא ישבו ולמדו, אלא עמדו ולמדו, רק מזמנו של רבן גמליאל, כשירדה חולשה לעולם, אפשרו חז"ל ללמוד תורה גם בישיבה ולא רק בעמידה. הישיבה היא גם מקום ישוב הדעת. הלומד מתיישב בדעתו ולומד תורה. הישיבה היא גם ישובו של עולם, הדרך הנאותה אל הנצח, אל העולם הבא.

ללמוד הרי אפשר גם בבית הכנסת השכונתי. יש גמרות בכל מקום. ישנן בישיבה הרבה מעלות, כמו קיבוץ של בחורים יראים ושלמים, הסתופפות בצלם של גדולי תורה ומחנכים מוסריים מופלגים. גם החיים בצוותא בחדרי פנימייה מוסיפים המון, וכמובן התפילות, הסדרים, שבת-קדש בישיבה, תפילות הימים הנוראים ואפילו ההווי החברתי האצילי והמיוחד.

אבל הישיבה היא, בעיקר, בית היוצר לעסק התורה, לקבלת כלים בדרכי הלימוד, לרכישת ידע תורני מקיף ועמוק בסדרי נשים-נזיקין. הישיבה נועדה בעיקר לחנך את הבחור כיצד להבין סוגיה לאשורה. מה לשאול וכיצד לתרץ, מה היא ליבת הסוגיה, מה לקרב ומה לרחק.

הישיבה, להבדיל מלימוד אישי בבית המדרש שליד הבית או מכולל אברכים, היא בית היוצר לחיי לימוד התורה. בישיבה מתחנכים כיצד ללמוד, מקשיבים לשיעוריהם של תלמידי חכמים מופלגים, מתפלפלים בלימוד, לומדים סוגיות בעומק העיון ומרחיבים אופקים בכל רחבי המסכת בסדרי הבקיאות. תורה נקנית במלחמתה של תורה, בשמיעת האוזן, ב"עשה לך רב", בדיבוק חברים, בסברא ובעמקות. מדובר ברכישת קנייני נצח לכל החיים.

הישיבה לא נותנת ללומדיה רק כמה שנות לימוד. היא נותנת לו "ארגז כלים" לכל החיים, לדעת איך ללמוד, איך לשחות הלאה בים התלמוד. כשבחור ניצל את זמנו בישיבה כמו שצריך, הוא ייגש לכל סוגיה שהיא בש"ס כמו למדן, עם הבנה בריאה, ידע בסיסי נצרך ותחושה פנימית היכן צריך להתעכב בסוגיה, מה "כואב" יותר בדף הגמרא ומה "כואב" פחות…

●●●

ישנה מטרה מרכזית אחת לשמה באים לישיבה: ללמוד ולדעת ללמוד. עשרים יום ישנם עד מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, וגם אם וכאשר יהיו מקומות שונים בארץ, בהם גדולים וקטנים יצטרכו לפעול ולהפעיל למען כבוד שמים, אך כעת תפקידו של בן הישיבה הוא, פשוט, לשבת וללמוד תורה בכל הכוח, הרי שמירת "יבנה וחכמיה" היא המטרה הגדולה ביותר של כולנו  ! ! !

כותב השורות ראה את המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל, בעיתים וזמנים רבים מספור. הגר"ש וולבה היה, כנודע, אדם בעל מדרגה רוחנית מוסרית גבוהה, בעל שליטה מוצקה על מוחו ולבבו, והיה קשה עד מאד להוציאו משלוותו ומאורך רוחו.

ופעם אחת, ראיתי בעיני את הרב וולבה יוצא מכליו…

היה זה לפני כחצי יובל. בליל שבת לאחר התפילה והשיחה שמסר בביהמ"ד 'אהל יהונתן' בגבעת שאול. בן ישיבה ניגש אל המשגיח וסיפר שהוא שקוע בנבכי הפוליטיקה, וברצונו להיגמל מהעיסוק המטריד הזה, המפריע לו בעלייתו הרוחנית. הגר"ש וולבה זצוק"ל זעק מרה: "בחור ישיבה מתעסק בפוליטיקה? למה זה מעניין אותך בכלל? פוליטיקה? 'ישבה בוחער?!?". הבחור ליקט את עצמותיו ונמלט משם, מבין את תוכחתו המזעזעת של המשגיח, שלא הרים אף פעם את קולו והיה סבלן ורגוע בצורה מעוררת השתאות. והרב וולבה לא נרגע. הבחור כבר עזב את האזור, אך בעל ה"עלי שור" לא הצליח לעצור ברוחו. "אתם שומעים?"  – אמר לסובבים אותו – "בן ישיבה ופוליטיקה! ! מי מאמין ?? הרי זה לא יתכן !!"…

— זוהי הבמה לפרסם, את דבריו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, הכותב בספרו "אורחות יושר" (ערך תורה), כך: "ועיין בקריינא דאגרתא שכתב אאמו"ר זצ"ל, שבן תורה בשנות העליה, אין לו להתעסק בשום דבר אחר, ולא לקרוא עיתונים אפילו הדתיים, ולא להתעסק בענייני מפלגות יהיה איזה שיהיה, שכל זה מפסיד לשקידת התורה, כי קדושת התורה קודמת לכל, כי היא תכלית בריאת העולם ובזכותה אנו קיימים".

●●●

— "משל למלך שהיתה לו בת יחידה, ובא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: 'בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תיטלה איני יכול. לפי שאשתך היא. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיתון אחד עשה לי שאגור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי'  – כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול. לומר לכם אל תיטלוה איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו" (שמות רבה פרשה ל"ג).

וכשהמשגיח של מיר ופוניבז', מרן הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק"ל, מסר בישיבה את דברי המדרש המחייבים הללו, סיפר אבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל למחרת, שהוא עצמו לא הצליח לתת תנומה לעפעפיו כל אותו הלילה. דברי המדרש, לפיה "לפרוש ממנה איני יכול", לא אפשרו לו לישון. שהרי הקב"ה בכבודו מצווה ואומר שאינו יכול לפרוש מהתורה הקדושה, וכי אנו יכולים לפרוש ולו מעט ממנה?!

התחושה של "לפרוש ממנה איני יכול" – הינה התחושה המפעפעת בלב ליבו של כל צורב, שטעם אי פעם טעמה של תורה. דף הגמרא, לדידו של לומד התורה בטהרה, הוא 'בית היין' בעצמו, והלומד הוא שיכור. שיכור ולא מיין, שיכור מן התורה, וכן, גם בעיתים וזמנים בהם הלומד נאלץ לעזוב לזמן-מה את דף הגמרא, הרי התחושה היא ש"לפרוש ממנה איני יכול"…

עם תחושות ורגשות כאלו צועדים רבבות לומדי תורה אל היכלי התורה, מנשקים את כרך הגמרא, יפתחו את שעריה ויסתערו על הגיונותיה ברגשת לב, לקשור קשרים לאותיותיה, להתעמק ב"מכתב לא-לוקים". עם תחושות כאלו, באהבה ויראה גדולה לנותן התורה ברוך הוא. מצפה לנו "זמן חורף" ארוך, "זמן חורף" של שנה מעוברת. "זמן חורף" נפלא ומרומם!

("יתד נאמן" יום רביעי א' מרחשון תשע"ט

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א)