סיפר רבינו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: "לפני יום הכיפורים נכנסתי אל מרן ראש הישיבה, הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצוק"ל, ושאלתי אותו על מה הוא מציע לעורר את הקהל, לקראת יום הדין? ובמילים אחרות: מה הוא הדבר שעשוי להביא לאדם את הזכויות הגדולות ביותר?
"מרן השיב: 'זיכוי הרבים!'. ואני רוצה להסביר מעט את דבריו", אמר הרב שליט"א.
"הגמרא אומרת שהרשע שעושה מצוות וטורפין לו אותן בפניו, משום שנאמר: 'לרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי' וכו'. והנה, הגאון רבי יצחק אלחנן אומר שכל זה בשאר מצוות, אבל כאשר הרשע התעסק במצוות צדקה, לא טורפין את המצוה הזו. ומדוע? – מפני שבמציאות היה מי שנהנה מהמצוה שעשה הרשע, והוא העני. ואם כן לא אכפת לנו שעושה המצוה היה רשע, אם אדם אחר נהנה מכך- מגיע לו שכר על כך.
"לפי זה אפשר גם לפרש את דברי מרן הגראי"ל בענין זיכוי הרבים. שכן, גם אם מדובר באדם התואם את ההגדרה של 'טורפין לו זכויותיו בפניו', אבל המציאות היא שכאשר אדם מתעסק בזיכוי הרבים, יש רבים שנהנים ממנו ומתחזקים בגין המעשה שעשה, אם כן אין לך זכות גדולה מזו ליום הדין.
"ויש לדעת, שכאשר אומרים 'זיכוי הרבים'- אין הכוונה רק למי שמזכה אלפים ורבבות בהפצת דברי חיזוק וכיוצ"ב. גם לומד תורה צנוע שבצנועים, היושב בפינתו ושוקד על התורה בשמחה ובחשק, ויש שלוקחים ממנו דוגמא ומופת כיצד ללמוד, ונדבקים בהתלהבות שלו, ומתחילים ללמוד יותר בחשק, הרי שגם הוא נקרא 'מזכה הרבים', וגם עליו התכוון מרן ראש הישיבה.
"יתירה מכך. כדי לקרב את האדם לבוראו ולהשיבו בתשובה שלימה, לא צריך להיות דווקא פעיל בארגון שמטרתו להחזיר בתשובה. די שיהודי ירא שמים יתנהג כראוי, ויוכיח את קרבתו הוא לבורא עולם, כדי שהאדם העומד ממול, שלא זכה עדיין להימנות על באי בית המדרש, יתרשם, יתפעל, ויסיק מסקנות מידיות".
ביקש לעמוד מקרוב על צורת ההיכל
כבר הבאנו בעבר דוגמאות רבות לענין זה, ועכשיו נספר כאן את מה שגילה לנו הגאון רבי אליעזר רוט. כדאי לשמוע את הסיפור, כדי להבין עד כמה יש בכוחנו להשפיע על אחרים, גם בלי להוציא מילה מהפה.
בהיכל הכולל שהגר"א רוט עומד בראשו, מתפלל יהודי שחזר בתשובה שלימה לפני 35 שנה. כיצד קרה הדבר? – אדם זה, שהיה חילוני גמור, נתקל פעם בכתבה שפורסמה אף היא בעיתון חילוני, שתיארה את יופיו של ארון הקודש של ישיבת פוניבז'.
כאמן, שהתעסק בתחומי ייצור הרהיטים, ביקש לעמוד מקרוב על צורת ההיכל, שהובא כידוע, במבצע מורכב מאיטליה.
הוא הבין מראש שכאדם שאינו שומר מצוות, לא יוכל להיכנס להיכל הישיבה בשעות היום, שבהן נמצאים הבחורים באולם, ושוקדים על תורתם. הוא תכנן, אפוא, לעלות לישיבה בבני ברק בשעת לילה מאוחרת מאוד, הרבה אחרי חצות.
בשעה זו, כך שיער, לא יהיה כבר אף בחור באולם הישיבה, ותהיה זו השעה המתאימה שבה יעלה בידו לבדוק מקרוב את ההיכל המפואר.
וכך עשה. האיש יצא מתל אביב, עיר מגוריו, ועשה את דרכו לבני ברק, והיה בטוח בכל מאת האחוזים שכאשר יפתח את דלת ההיכל של ישיבת פוניבז', ימצא לפניו אולם ריק. אבל, כפי שידוע לכולנו, התמונה היתה שונה לחלוטין.
האמת היא, שעוד מרחוק, בהיותו במעלה המדרגות המובילות את הישיבה, היה נראה לו ש'משהו כאן השתבש בדרך'… הוא שמע בבירור את קול הלימוד, והריתחא דאורייתא, אבל היה בטוח שהקולות הללו אינם מגיעים מההיכל המואר, אלא ממקום אחר.
כשפתח את הדלת, כמעט והתעלף… בחורים רבים, שמספרם הגיע ליותר מ- 100 כפי שסיפר ברבות השנים – היו בשעה זו באולם, והאווירה היתה נשמעת כבצהרי היום.
כיון שלא רצה לבלוט יותר מדי, עמד מן הצד, והתבונן במחזה הנראה לנגד עיניו. "הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להיות בטוח שאינני חולם", סיפר לאחר שנים רבות לבני משפחתו.
זה כבר היה יותר מידי…
למצוא בשעה כזו כל כך הרבה בחורים הממשיכים ללמוד, לזאת הוא לא ציפה, ולא העלה בדעתו. לאחר דקות ארוכות, שבהן עמד וצפה מן הצד במחזה הנאדר, החליט לפנות לאחד הבחורים ולשאול מדוע הם אינם הולכים לישון…
תשובתו של הבחור הממה אותו בפשטותה. "אין אצלנו לוח זמנים, על פיו אנחנו פועלים, כל עוד שבחור מרגיש שיש לו עדיין כוח ללמוד – הוא לומד. ברגע שתגבר עליו העייפות, הוא ייגש לחדר ויעלה על יצועו", אמר הבחור.
האמן התל-אביבי המשיך להתעניין: "האם אתם לומדים לקראת מבחן כלשהו?", ותשובת הבחור היתה ש"בישיבה עצמה אין מבחנים, אבל כל אחד מאתנו מתכונן לקראת המבחן שיעשו לו בשמים, לאחר 120 שנותיו"…
האמן הספיק כבר לשכוח את הסיבה שבגללה הגיע להיכל הישיבה… ארון הקודש כבר לא עניין אותו כל כך, כמו התופעה המרשימה הזו של הבחורים הממשיכים ללמוד, בשעה שבה כל חבריו וידידיו כבר ישנים מזמן…
לפתע הוא גילה שכל מה שידע, וכל מה שאמרו לו במשך כל השנים על המושג 'בני ישיבות', אינו מתקרב אל המציאות כלל וכלל, ומטרתם היחידה של לומדי התורה היא לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה.
דמותו המזהירה של ראש הישיבה
ואם לא היה די בכך כדי לשבות את ליבו, הרי באותו רגע נפתחה הדלת הצדדית של האולם, ודמותו המזהירה של מרן ראש הישיבה הקשיש, רבי דוד פוברסקי זצ"ל, נראתה בפתח, כאשר כל הבחורים קמים לכבודו ביראת כבוד.
מרן הגר"ד פסע מדודות אל מקומו ב'מזרח', שם ישב ולמד כמדי לילה, עד השעה שבה מתפללים בישיבה תפילת שחרית.
זה כבר היה יותר מידי בשבילו… לאחר שהבחורים גילו לו שמדובר בראש הישיבה, המגיע לכאן מידי לילה 'כמו שעון', ויושב ללמוד במשך שעות, התפלא האמן ואמר: 'אצלנו אין דברים כאלה, גם המלומדים הגדולים ביותר, כשהם מגיעים לגיל זקנה, הם מפסיקים ללמוד'…
המחזות שנגלו לנגד עיניו, הציפו לו את האמת מול העיניים, והוא החליט בו במקום שאם זו היא דרך החיים הנהוגה אצל בני הישיבות, הוא עוזב את הכל, ובא ללמוד תורה.
הוא שאמרנו: האם הבחורים בישיבה, שישבו ולמדו בשעה ההיא, התכוונו להחזיר את התל-אביבי הלז בתשובה? – בוודאי שלא. אבל במציאות הם עשו את זה , וגרמו לקידוש השם עצום, וכשיעמדו בפני דין של מעלה לאחר 120 שנותיהם, יגידו להם שאיש זה חזר בתשובה בזכותם. על כל הזכויות, וזכויות – הזכויות, הקשורות בכך, עד סוף כל הדורות.
כיתוב ענק על המכונית
בכל פעולה ופעולה אדם יכול לקדש את שמו יתברך, ולקרב אליו את הבנים התועים, ובמיוחד בתקופה שבה אנחנו חיים, כשהאמצעים התקשורתיים בין אדם לחברו נעשו זמינים כל כך, ואפשר לעשות בהם שימוש חיובי למען כבוד שמו.
סיפר לנו יהודי המתגורר בעיר רחובות, שיום אחד מתדפק על דלת-ביתו אדם שלא הכירו, ומספר לו שבזכותו חזר בתשובה. בעל הבית המופתע אמר לאורחו, שהוא אינו יודע על מה הוא שח, ואז סיפר לו האורח דברים כהווייתם.
"לפני כמה חודשים, הייתי שקוע בבעיה כלכלית גדולה, ולא ידעתי כיצד להיחלץ ממנה. כל המומחים ששוחחתי עימם אמרו שהם אינם יכולים לסייע לי, עד שהרגשתי את עצמי בודד בעולמי, ולא ידעתי מאין יבוא עזרי.
"יום אחד נסעתי במכוניתי בכביש, והנה נתקלתי לפתע בכיתוב ענק שהופיע על גבי מכוניתך, עם המילים 'אין עוד מלבדו'. לא ידעתי אפילו מה צופנות המילים הללו, ומה הן אמורות להביע. אבל אדם נוסף, שומר מצוות, שהיה במכוניתי, אמר לי שהפירוש הוא שהשי"ת ברא את העולם, והוא ממשיך להנהיג את כל הברואים מקטן ועד גדול, ואף אחד אינו יכול לעשות מאומה אם הבורא לא ירצה בכך. אין עוד מלבדו!
"שמעתי את הדברים בתשומת לב מרובה, והדברים חדרו היטב לליבי. כאשר הגעתי הביתה, סיפרתי את הדבר לאשתי, והיא התלהבה עוד יותר ממני".
השי"ת הושיענו באורח פלא
"ישבנו על הנושא כמה ימים, ליבנו את הדברים לבן היטב, עד שהבנו אל נכון שאכן יש אלוקים בעולם, והכל הכל הכל תלוי בו. ורק בו. ואם נתקרב אליו, הוא יסייע לנו גם בפתרון הבעיה הכלכלית שהעכירה את רוחנו. אמרנו ועשינו, וחזרנו בתשובה שלימה.
"לא עברה תקופה קצרה, והשי"ת הושיע אותנו באורח פלא מהצרה שאפפה אותנו. באתי עתה להודיע לך את כל זאת, ולידע אותך בזכות הגדולה שהתגלגלה לידך, שבזכות השלט שתלית על מכוניתך, החזרת משפחה שלימה בתשובה. שכן גם הילדים שלנו החליטו לעשות כמונו, וחזרו בתשובה" (ה'חוזר' בירר אצל מכריו בעיר רחובות, אם הם מכירים את בכל הרכב שתלה את השלט הזה, ובסייעתא דשמיא מיוחדת הגיע אליו).
מה בסך הכל עשה אותו יהודי? – תלה שלט על המכונית! לא יותר מזה! והנה משפחה שלימה חזרה בתשובה, וזכותם וזכויות כל צאצאיהם יהיו על גבו של בעל הרכב.
אם נחשוב לרגע, נראה שבכל יום ויום עומדות לפנינו הרבה הזדמנויות כאלו, בהן אנחנו יכולים לקרב יהודים תועים להשם יתברך צריכים רק להתבונן בחשיבות הדבר בתקופתנו ולרצות בכך.
(מתוך 'מצוות בשמחה' ספר ויקרא – בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן)