"אם אכן ראה הצדיק ברוח קדשו שהתפילין פסולות, מדוע לא אמר במפורש שהתפילין שלו פסולות?"

הנה ניצבים אנו במעבר שבין השנים, שנת תשע"ו מסתיימת, ובפתח כבר קמה וגם ניצבה שנת תשע"ז. דרכו של עולם להתייחס לסוף השנה כזמן לסיכום וחשבון הנפש, וב"ה זוכים אנו לומדי 'הדף היומי בהלכה' לסכם עוד שנה של לימוד הלכה. שנה שהיא אכן יחידה אחת גדולה, אך היא מחולקת לימים - יום ועוד יום של לימוד הלכה. והימים היחידים הללו הצטרפו למקשה אחת, שתצטרף לעוד שנים רבות של לימוד הלכה בעזהי"ת.

לומדי 'הדף היומי בהלכה' בכל יום, קונים לעצמם בלימוד זה הסתכלות הלכתית על כל צעדיהם ואורח חייהם. אינו דומה אדם שבסדר יומו ישנו באופן קבוע גם לימוד הלכה, לאדם הנוהג אמנם עפ"י ההלכה, אך אין בסדר יומו לימוד הלכה בקביעות. כי אדם המקדיש מזמנו ללימוד ההלכה ואינו מוותר על קביעות זו, מכל סיבה שלא תהיה, הופך ל'איש הלכה'. שיקוליו הם שיקולי הלכה, מד מעשיו הוא מד הלכתי, ושפיטתו את אירועי החיים היא שפיטה הלכתית.

מעשה סופר בירושלים של לפני כמה עשורים, על יהודי שבא להתברך אצל אחד מן הצדיקים לרגל כניסת בנו לעול תורה ומצוות. שאל הצדיק את האב 'האם הבן מניח תפילין?' 'ודאי' ענה לו האב, ושוב שואל אותו, כאילו לא שמע את תשובתו, 'בנך מניח תפילין? והאב שוב ענה בחיוב. שאלה זו חזרה על עצמה כמה פעמים, והדבר היה לפלא בעיני האב והבן.

הדו שיח המוזר הזה עורר את חשדו של האב, אולי מכוון הצדיק לרמוז לי משהו בדבר כשרותן של התפילין של הבן, והאב סר לביתו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לשאול אותו האם יש ענין לבדוק את התפילין לאור שאלתו של הצדיק שחזרה ונשאלה כמה פעמים. ענה לו מרן הגרי"ש כי בוודאי שאין חובה לבדוק, כי התפילין הן בחזקת כשרות, אך מחמת החשש ולו הקל ביותר, כדאי לבדוק. עשה האב כמצוות הרב, ואכן התפילין נמצאו פסולות.

לימים שאל אחד מבאי ביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם זכור לו הספור הנ"ל, ענה לו הרב, אינני זוכר ספור כזה, ובטוחני שספור זה לא היה ולא נברא, לא אצלי ולא אצל שום רב בעולם, כי אם אכן ראה הצדיק ברוח קדשו שהתפילין פסולות, מדוע לא אמר לו במפורש שהתפילין שלו פסולות? וכי איך יתכן שיסמוך על כך שהאב יבין את רמזיו ואכן יבדוק את התפילין, והרי הוא מסכן את הילד שיבטל כל חייו מצות הנחת תפילין, ויברך ברכה לבטלה? אין זה יתכן – סיים הרב אלישיב – עם הלכה לא משחקים ולא רומזים.

הבה נביט על הסתכלות של 'איש הלכה' על מאורע בחיים, הוא אינו מתרגש מספור כזה או אחר, הוא מיד רואה כאן את הפן ההלכתי, כי זו הסתכלותו על כל אורח חייו.

בענין זה מפורסם הספור על יהודי שפגש את בנו של מרנא ה'חפץ חיים', וביקש ממנו סיפורי מופת על אביו הגדול, ענה לו הבן: 'אתם מחפשים איך צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אצל אבי ראינו הפוך איך הקב"ה גוזר וצדיק מקיים, אבי החפץ חיים לא חיפש דרגות גבוהות, אלא כל חפצו היה לקיים את כל ההלכות עד קוצו של יו"ד'.