מה הם ב' הטעמים לאסור הוצאת משא על בהמה ביו"ט? • ולפי איזה טעם יש חילוק בין הוצאת משא לבין הולכת משא? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ה סעיפים ב' – ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, קצירה טחינה בצירה סחיטה וצידה, אע"פ שמלאכות אלו נעשים באוכל, והם מלאכות אוכל נפש, ומן התורה מותר לעשות אותם ביו"ט, בכ"ז מדרבנן יש בזה איסור, ומבאר המ"ב, כיוון שהדרך לעשות מלאכות אלו לימים רבים, שהרי אדם קוצר שדהו ובוצר את כרמו בפעם אחת כמות מרובה לימים רבים, וחששו חז"ל, שאם יהיה מותר לאדם לעשות מלאכות אלו ביו"ט, הוא יטרד כל היום באותה עבודה, וימנע משמחת יו"ט, ולכן אסרו זאת חז"ל ביו"ט אפילו ע"י שינוי, והניחו בהיתר של אוכל נפש רק דברים שמסתמא הם רק לצורך אכילת יו"ט.
אומר המ"ב, הרבה פוסקים חולקים על זה וסוברים, שהאיסור בזה אינו רק מדרבנן, אלא אפילו מן התורה הם אסורים.
אומר השו"ע, אין מוציאים משא על הבהמה ביו"ט, ומביא המ"ב ב' אפשרויות בטעם הדין:
א. אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט כמו שמצווה על כך בשבת.
ב. משום עובדין דחול.
ומשום הטעם השני, הדבר חמור יותר, כיוון שאסור גם באופן שאין כאן משום מלאכה, כגון שרוצה שהבהמה תוליך משא באותה רשות עצמה, ולפי"ז לאו דווקא אין מוציאין, אלא אין מוליכין בכלל, כדי שלא ייראה כעובדין דחול, אבל לפי הטעם הראשון, הלשון אין מוציאין הוא כפשוטו, וכ"ש כשהוא מחמר אחר בהמתו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א