האוכל פת, צריך לברך ברכת המזון במקום שבו אכל, בטרם יֵצא ממקומו. ואין לצאת אף מחדר לחדר באותו הבית, ואף אם היתה דעתו לכך בשעת ברכת 'המוציא', אלא אם כן היתה דעתו לאכול במקום השני, שרשאי הן לאכול והן לברך שם. ובאותו החדר, מותר לכתחילה לשנות את מקומו, ואף מדובר בחדר גדול, וגם אם אינו רואה מהמקום שמברך את המקום שבו אכל, וכגון שהוא מוסתר על ידי ארון; וכן מותר בשעת הצורך - כגון שמקום האכילה אינו נקי - לברך בחדר אחר, במקום שרואים ממנו את המקום שבו אכל. והאוכל במקום שאינו מוקף מחיצות - לא יזוז ממקומו עד שיברך, ובשעת הצורך רשאי לשנות את מקומו בטווח של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות). ויש אומרים שדין זה אמוּר גם לגבי ברכת 'על המחיה', וכן העיקר להלכה; ויש אומרים שגם בברכות 'על העץ' ו'על הגפן', ולכתחילה יש להחמיר כדבריהם. [ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־7]

מי שאכל פת או מיני מזונות, ויצא ממקומו לפני ברכת המזון - ישוב למקומו ויברך, ואף אם כבר התרחק מאד מהמקום שבו אכל, ואף אם משום כך יפסיד תפילה בציבור, או שיפסיד את האוטובוס וכדומה. ואם בֵּרך במקום שנמצא בו, אף אם ידע שעליו לשוב למקום אכילתו - לא ישוב ויברך. ואם עד שישוב למקומו יחלוף 'שיעור עיכול' (ראה סעיף ה) ולא יוכל לברך עוד - יברך במקום שבו נמצא, כדי שלא להפסיד את חיוב הברכה. ואם יש ברשותו פת או מיני מזונות - בהתאם למה שאכל בתחילה - וטרם חלף שיעור עיכול מהאכילה הראשונה, כך שחובת ברכה אחרונה עדיין חלה עליו - יאכל מעט, אף פחות מכזית, ויברך במקום שנמצא בו; (וראה שו"ע קעח, א, ב ו־ה, לענין ברכה ראשונה על אכילתו השניה). ואם היציאה ממקומו היתה בשגגה - באכילת פת, בשעת הדחק אינו חייב לשוב למקומו; ובמיני מזונות - נחלקו הפוסקים אם צריך לשוב למקומו. [ביאורים ומוספים דרשו, 2, 3 ו־7]

מי שמסופק אם בֵּרך ברכת המזון, או שאכל מאכל שספק אם צריך לברך עליו ברכת המזון - צריך לברך מִסָּפֵק, כיון שחובת ברכת המזון היא מדאורייתא, ו'ספקא דאורייתא לחומרא'. ויברך גם את הברכה הרביעית שבברכת המזון - 'הטוב והמטיב' - הגם שהיא מדרבנן - כדי שלא יבואו לזלזל בחשיבותה. ודין זה אמור דוקא כשאכל לשָׂבעה, שאז חובת הברכה מדאורייתא, אבל אם לא שׂבע - כיון שלדעת רוב הפוסקים אין חובת הברכה באופן זה אלא מדרבנן, לא יברך מספק; אך לירא שמים ראוי במקרה כזה לאכול סעודת פת בשנית ולברך ברכת המזון, והברכה תפטור גם את האכילה הראשונה. והמסופק אם עבר שיעור עיכול - יש שכתב שלא יברך מספק, אך רבים מאחרונים כתבו שגם באופן זה יברך. ואשה, שספק אם חיובהּ בברכת המזון הוא מדאורייתא או מדרבנן - נחלקו האחרונים אם מברכת מספק; והנוהגת לברך, אין למחות בידה. [ביאורים ומוספים דרשו, 8 ו־10]