"אבא, שמעת מי התארסה? כמדומני, שאתה מכיר את אבא שלה, הוא היה כאן כמה פעמים". נהיה לו שחור בעינים… "שיהיה במזל טוב!" ממלמל לעבר בתו ויצא למרפסת – "עוד ארבעים אלף דולר על הכתף שלי… הם, שם, שמחים וצוהלים, מאחלים מזל טוב ורוקדים, ואצלי – הדם רותח ליבי בוער: עוד ארבעים אלף דולר"

"לותיק ועושה חסד"

"לותיק ועושה חסד ביום דין" מסלסל החזן בקול בוכים. לוותיק ועשה חסד? מה ענין זה אצל זה? תמה פעם הרב מחארקוב זצ"ל: "מה ענין ותיק לעושה חסד?" שאל, ואף השיב במתק לשונו בדרך מליצה ומשל (הדברים נכתבים בסגנון חדש):

משפחה מכובדת נקלעה לקשיים. מצבה הסתבך, ובני המשפחה הגיעו לאן שהגיעו – משבר נפשי, גופני וכספי. רח"ל. כל יהודי שהיה באפשרותו, הגיש עזרה, נתן מכספו ושיתף את רחמיו האישיים לסייע בשאר עניינים.כשנודע הסיפור גם ליהודי 'בעל חסד', הוא הטה כתף להצטער בצערם ולסבול בסבלם. הוא לא התעייף, יום אחר יום לא נתן שינה לעיניו עד שנוכח, כי עגלת הסיוע החלה לזוז. "משהוא חייב לזוז כאן", הרהר ה'בעל חסד' בליבו. הוא התפלל להקב"ה שיצליח דרכיו, ומשמים סייעו בידו להשיג להם דירה בעיר אחרת, לטובת הענין. המשפחה התחילה להתאושש – יענק'ל נשלח לישיבה, בער'ל נשלח לרופא, האמא החלה לאפות ולבשל, ב"ה – כבר החלו רואים את האב בבית הכנסת ואת הבת יוצאת מהבית, גם התינוק קבל צבע אדום בפנים. אך לגופו של דבר – היה עוד צריך להרבות ולהמשיך לעודד, והיתה חובה לשים לב, שהמצב הקיים רק ימשיך לכיוונים טובים. בלי ספק, מה שנעשה עד אותו יום – היה מעל ומעבר."יגעתי ומצאתי", הרהר ה'בעל חסד' בסיפוק.

חלפו שבועיים. "בוקר טוב" – אבי המשפחה בטלפון. "ר' יהודי – בעל חסד – האם שמעת מה קורה לנו? יענקל שלי – – שלא תדע – – – ". ה'בעל חסד' נאנח, "איזה ביש מזל האיש הזה", מהרהר בחופזה, "טוב! כבר אטפל בענין", מכריז ה'בעל חסד' לתוך האפרכסת. לאחר יומיים של התרוצצות הענין סודר בצורה חלקית.

לאחר חמישה ימים בארוחת בוקר: "מזל טוב!" מכריזה ביתו של ה'בעל חסד'. "אבא, שמעת מי התארסה? כמדומני, שאתה מכיר את אבא שלה, הוא היה כאן כמה פעמים, זה אבא של יענק'ל". נהיה לו שחור בעינים… "שיהיה במזל טוב!", ממלמל לעבר ביתו ויצא למרפסת – "עוד ארבעים אלף דולר על הכתף שלי… הם, שם, שמחים וצוהלים, מאחלים מזל טוב ורוקדים, ואצלי- הדם רותח ליבי בוער: עוד ארבעים אלף דולר!".

השחור בעיניים הולך ומתרחב, אט אט הולכים הכוחות ואוזלים והמחשבות תופסות את מקומן בלב: "אם היו משיבים טובה תחת טובה, אם הייתי רואה, שהם מכירים ומוקירים אותי, היה לי קל יותר לסייע להם", מדבר ה'בעל חסד' לעצמו, "אני לבד בודד במערכה, השכנים כמעט שאינם עוזרים, בני המשפחה קבצנים גם הם, והכל מוטל על עסקן אחד. כמה כסף אני יכול להשיג בשנה אחת?!", מהרהר בקול. "חלילה, אני איני מתלונן עליהם, אין לי טרוניה, הצרות והסיבוכים הם הם השוחקים את רגשותיהם, מחמת המצב שוכחים הם להכיר טובה, הם גם התרגלו, אבל בן אדם הוא – בסך הכל אדם. קשה לי…" .הוא דוחק את מחשבותיו בכח, מטמין אותן אי שם בליבו. מתעשת וממשיך לעסוק ב"אהבת חסד" – חסד של אמת, ללא תמורה. הרי הוא 'בעל חסד' אמתי. כך בכוחות מיוחדים מצליח לפעול עוד ועוד, אך – – – כשהזמן נוקף, ושנה נוספת של התרוצצויות עומדות מאחור כבר נראית עייפות של ממש בין ריסי עיניו. הגוף תובע את שלו – מעט מנוחה.

ויהי היום, ביקשו ממנו להירתם לענין נוסף, למשפחה נוספת שהסתבכה בצרות רח"ל, הוא נענה לבקשתם. חלילה, הוא לא הזניח את המצווה הקודמת, אך אט אט, הרגישות לנושא הישן התקררה במקצת. מכאן ואילך כששוחח בטלפון עם אבי המשפחה, כבר לא נשמעו האנחות של ה'בעל חסד' דרך האפרכסת, משום מה, הוא התרגל לבכיותיה של האם ולקולו הנודניק של האב, כך טבעו של עולם.

"רבותי!", אמר הרב מחארקוב: "אבל הקב"ה הוא וותיק ועושה חסד. 'ותיק' מלך מלכי המלכים מלכותו נצח, הוא 'ותיק – ועושה חסד': חסד ורחמים, מאה שנים, מאתיים, חמש מאות, אלף שנים ללא לאות, בלי עייפות – חסד, חסד, חסד ורחמים". (מפי הרב צבי פרנקרייך שהמשיך ואמר:)

במידה גדושה אפשר להמליץ את ה'וותיק' ועשיית החסד – על ר' דוד לייב, שדבק במידתו של הקב"ה – לוותיק ועושה חסד. הוא פגש את החתן חודש אחר החתונה. הוא הצילו. עשרים אלף הדולר היו הסכר שהגן על חייו האישים. לאחר עשרים שנה הוא נתן לו כמעט כפליים בחתונה של בנו הבכור. כמה לילות אפורים עוטפים יהודי יחיד כר' דוד לייב, שהתאמץ לקבץ שלושים אלף דולר במו ידיו הקטנות. בחתונה השניה הוא קיבל, ובשלישית קיבל עוד שלושת אלפי דולר גם לחג הפסח של אותה שנה, כלומר – שלושים אלף דולר שבועיים לפני החתונה, ועוד שלושת אלפים דולר בר"ח ניסן. "בפעם הרביעית – ר' דוד לייב כבר שכב במיטה, וקיבלתי עוד ארבעים אלף דולר. אינך חייב להאמין", מתאדמים פניו של היהודי. הוא התאמץ שלא לפרוץ בבכי.

ר' דוד לייב משום מה, לא התמלא סיפוק גם לא בילד השישי וגם לא בילד השביעי של אותו אדם שהחליט לסייע לו, וזה לא היה אדם אחד, משפחות-משפחות באותו מרץ, באותה רגישות, כאילו הוא מחתן להם את הילד הראשון, כך שנה ועוד שנה ועוד חמש שנים ועוד עשר שנים ועשרים שנה, ברציפות בלי להתעייף. ובשפע וברווח. איך אומר בעל המעשה: "הוא גם שילם על אחד מה'שבע ברכות', וזה אחרי שהוא כבר נתן עשרות אלפי דולר לחתונה ולרהיטים ולחלק מהדירה. לא יאמן".

בבית פנימה, תמיד

יש מי שעושה חסד עם אנשים רבים, אך שוכח מלהתחסד עם בני ביתו הקרובים, ר' דוד לייב היה מפליא את הכל במידותיו התרומיות עם הקרובים אליו, בביתו פנימה וביחסו לזוגתו הצדקנית ע"ה. הוא היה ותיק בחסד גם עם הקרובים אליו… ובכך התבטאה דרגתו האמיתית כאיש רחום וחנון ובעל חסד אמיתי.מעיד אחד ממקורביו:

"הייתי משמשו תקופה ארוכה בשנותיו האחרונות. בבוקר הייתי בא לקחתו מביתו לקראת ההכנות לתפילה ואחריה התפילה ה'שנור' וכו', הוא היה יוצא אז מביתו לכשבע עד שמונה שעות. זכור אזכור דבר אחד שראיתי מידי יום ביומו והתפעלתי. לפני שיצא מהבית היה ניגש לזוגתו שעדיין נחה במיטתה, וזאת גם בשנים שהיתה חולה ממש וכמעט לא שמה לב אם הוא נמצא בבית או לא, ולפעמים כשהיה עומד כבר עם רגל אחת מחוץ לבית היה כאילו נזכר ושב אליה, ובכל פעם לא שכח לומר לה בעדינות: 'א'גוט מאמרגן, איך גיי ארויס און איך קום שפעטער צוריק' – בוקר טוב, אני יוצא והולך ואשוב מאוחר יותר".כך מאות ואלפי ימים עשרות שנים. וזו רק דוגמא קטנה וצדדית בחסדיו האמתיים עם בני הבית– לוותיק ועושה חסד!

 

(מתוך הספר "בחוזק יד")