* השתיקה שהופרה: כיצד החל גדליה לשוחח עם בני משפחתו? ועל מה?… * ההתמדה שנולדה: מדוע לא שיבחו את התמדתו של יצחוֹק בשנות בחרותו?… הבוקר היקר: למה לא בא ינקי למפגש אצל סבא?…
משה גוטמן יצא לסיור במשעולי היער העצום והמלבלב של ארגון 'דרשו ה' ועוזו'; נשא מבט לעבר צמרות העצים המתנשאות לשחקים, רכן מעל השתילים הצעירים המטופחים ביד אמן, מישש את הפירות הנאים המועלים על שולחנות מלכים, התבשם מניחוחות הצומח, התפעם מנחישותם של הזורעים בדמעה והתרגש נוכח שמחתם של הקוצרים ברינה – עד שהבין והפנים: ב'דרשו' סללו מסלול מתאים לכל יהודי, צריך רק לרצות! לרצות ללמוד! לרצות לחיות כיהודי!
משה גוטמן – מוסף המודיע
משפחת אליצורוביץ אינה משפחה של דברנים.
במפגשים משפחתיים הנקרים על נתיבי חייהם הם מתעניינים זה בשלומו של זה, מוסיפים שאלת התעניינות נימוסית על התנהלות הדרך והתגלגלות התחבורה, וצוללים כאבן מרחפת לתוך מצולות שתיקה שאותה היו שמחים להפר איכשהו; למרבה התסכול, השאלות היזומות אינן קולחות והשיחות אינן זורמות.
עניין של אופי משפחתי.
האבא, גדליה שם בדוי, טוען להגנתו והגנת אופיו השוקט על שמריו, שהאופי הזה הוא שמציל אותם מדיבורים שאינם רצויים. מה שנכון לחלוטין. מי שלא מדבר לא טועה.
ברם, לאחרונה השתנו פני הדברים וחלה תמורה מהותית באופי האסיפות המשפחתיות של משפחת אליצורוביץ. איש אינו יודע להניח את אצבעו על נקודת האל-חזור המדויקת שבה החל השינוי לרקום אור והיגדים, אבל אין חולק על העובדה הברורה הצומחת מתוך המציאות המתחדשת כי האסיפות המשפחתיות של האליצורוביצים החלו להאיר באור יקרות ונמשכות הן שעות הרבה ומלאות הן בתוכֶן מעניין ורוויות הן בסיפוק רוחני נעים המפשט נחת בלבו של האבא, גדליה שם בדוי, ואף צף וגואה על גדות לב אם המשפחה החשה להגיש אל השולחן מיני תרגימה ותופינים מעשי ידיה להתפאר למען יאריכו צאצאיה שֶׁבת ויאכלו ענווים וגם ישבעו.
טוענים, יודעי דבר ושניים וחושפי-סודות מוצהרים, כי השינוי החל לנבוט כשגדליה הצטרף חרש למעגל לומדי 'הדף היומי בהלכה'. לא שהוא לא למד קודם. בטח למד. למרות היות שמו בדוי, איננו עוסקים בבור נבער ועם הארץ רשמי. גדליה אינו קוטל קנים ולא מחסל אזובים. אבל גדליה, בַּאלֶערְבּוֹס שגרתי של 'הדף היומי בבלי' מאז שהוא זוכר את עצמו נשוי-פלוס-שנתיים, בהחלט נהג ל ה ע י ף מ ב ט פה ושם במשנה ברורה; בעיקר עפו מבטיו כשהיה ממתין נואשות לתחילת חזרת הש"ץ ונושף אוויר נטול סבלנות מריאותיו, או כששכח 'ותן טל ומטר' במעריב של אור לז' בחשוון ולא מצא בהישג יד סידור תפילה שבו רשומות בכתב רש"י זעיר ההלכות לשוכח הנמהר.
מאז ומתמיד היה לו בארון הספרים שבביתו, במדף שמעל הוויטרינה, סט שלם של משנה ברורה. החלק הראשון בסט קצת בלוי על פני האחרים בזכות הלכות תפילין שאותן נהג ללמוד עם כל אחד מבניו בטרם היכנסו לעול תורה ומצוות. גם בחלק שלישי מבצבצים אי אלו דפים שעברו אצלו שימוש כשהתחיל פעם ופעמיים ללמוד הלכות שבת ונסוג אחרי כמה סימנים עם תחושה של 'אני די יודע מה צריך לעשות בשבת קודש'.
מסכת חייו של גדליה דנן לא אמורה היתה להשתנות בשינויים חדים. כל עיקול לא נראה באופקם ובאפיקם. הוא אינו מטבע זר שנתון לתנודות חדות או מיוחדות.
ואז הגיע יהודי מטורנטו בשעטת סופה והתערב לו בחיים בשלט-רחוק.
בחיים עצמם, כמו שאומרים במחוזותינו.
התערב לו בתוך תוככי החיים ושינה אותם על בוריים. ועוד איזה שינוי.
לא סתם התערב. ולא רק בחייו התערב, אלא גם בחיי בניו, בחיי חתניו, בחיי נכדיו, ובעצם הטיל את השפעתו השלוחה ממרחקים על שלל נקודות אסטרטגיות בכל מפת החיים הסביבתית של גדליה והנלווים אליו בטוב ובנעימים.
*
תוספת עבודה ויתר מאמץ…
אבל למה לנו להתחיל מהסוף הטוב.
האשם הישיר הוא מגיד השיעור של 'שיעור הדף היומי בבלי' המתקיים בבית הכנסת השכונתי שבו מתפלל גדליה בימי החול, שבאחד הלילות אחרי תום השיעור בגמרא הציע, רק למי שרוצה כמובן, להצטרף לשיעור נוסף, בן חצי שעה, של עמוד יומי במשנה ברורה, שקוראים לו, כך אמר מגיד השיעור, 'הדף היומי בהלכה'.
"למה הדף היומי אם זה עמוד? לא הבנתי", שאל מיד שאלתיאל. איזה שאלתיאל זה. תמיד שאוֹל ישאל את השאלות הנכונות במקומות הנכונים.
מגיד השיעור חייך והסביר שלומדים עמוד אחד ליום בספר משנה ברורה ועוד עמוד מקביל של ביאורים, הוספות והתאמות ההלכה להתפתחויות. בקיצור, אמר המגיד שיעור, העמוד הנוסף שהוסיפו 'דרשו' למשנה ברורה מול כל עמוד במשנה ברורה שהם הדפיסו.
"דרשו? זה רק ליודעי כל הש"ס בעל פה. לא ככה?", שאל שאלתיאל שאלה נוספת. השופר בפיו והוא ממשיך לתקוע כאוות נפשו השאלתית.
"צא ולמד", השיב מגיד השיעור, "צא ולמד, שאלתיאל, בטרם תקבע מסמרות במקומות הלא נכונים. ארגון "דרשו" מפעיל תשע תוכניות לימוד. תשעה מסלולים שונים. כל יהודי לומד תורה מוצא את המסלול המותאם במיוחד בשבילו".
אי אפשר לומר שלשאלתיאל לא היו עוד שאלות. מה שכן אפשר לומר שהחל מליל המחר הצטרף גדליה לשיעור החדש ב'הדף היומי של ההלכה' בתחושה אפרורית של 'למה לא', אך בתוך ימים ספורים הרגיש כמי ששתלו בו מנוע נוסף של חיים. לא ייאמן אך יסופר.
מגיד השיעור שלהם, לשבחו ייאמר ויידרש בכל פה, לא הרפה ולא רפה ולא רפרף. הוא דרש, כמעט באיומים, שכל משתתפי השיעור כולם יצטרפו למסלולי המבחנים של 'דרשו', הן בדף היומי בבלי פעם בחודש – בבחינת אם כבר אז כבר – והן ב'הדף היומי בהלכה' אחת לשלושים יום.
דרישה נחרצת זאת רק הביאה על ראשו של מגיד השיעור תוספת עבודה וגרמה לו ליתר מאמץ, ללא כל ספק. זאת משום שמשתתפי השיעור הנכבדים והנבחנים הפסיקו וגם חדלו ל ה א מ י ן לכל מוצא שפתיו ולסמוך בעיניים נעצמות על כך שהגמרא בודאי יודעת מה היא אומרת והמשנה ברורה בטח מבין את מה שהוא כתב – והתחילו בכוחותיהם הם לחקור היטב ולנבור ולהעמיק ולדרוש ולשאול ולהתקיף ולהצליף ולחתור להבנה מלאה, מבלי לטייח או להסתייע בקפיצת דרך עצומת עיניים. יש מבחן, רבותי. צריך להבין מה שלומדים, חברים. חייבים לזכור, יהודים.
ממילא, המריא השיעור לגבהים חדשים; ממילא, העמיקה ההבנה לעומקים טריים הכרויים לתהומות השתייה של ההבנה; ממילא, גברה והתעצמה מעורבותם האישית והישירה של המשתתפים בכל אות ותג; ממילא, נוצק תוכן עשיר, מחיה נפשות, תורני מרומֵם ומְעַלֶה, לסדר יומם ולנבכי חייהם שהוארו באלומות אור חדשות.
*
ההתמדה התחילה באקראיות…
אומרים שגדליה שבר את מחסום השתיקה מבלי להתכוון כשנודע לו שבנו בכורו, חזקיהו שם בדוי, שותף גם הוא למסלול "הדף היומי בהלכה" בלימוד עם חברותא מדי ערב.
מבלי להתכוון מצא את עצמו שואל – אחרי שבירר בנימוס את שלומו ופרע את חובת ההתעניינות אודות התחבורה הציבורית – את בנו חזקיהו אם הבין היטב את דברי הביאור הלכה לגבי מצוות צריכות כוונה בסימן סמ"ך כמדומה.
"אתה רוצה לומר לי, שאל גדליה, שאם הלבשתי על עצמי בבוקר טלית-קטן מבלי להתכוון לצאת ידי חובת מצות ציצית הריני עובר בכל רגע על מצוות עשה של ארבע כנפות בלי ציצית כי לא התכוונתי לשם מצוה ומצות צריכות כוונה?", שאל גדליה את חזקיהו שלא רצה לומר לו ככה בהתחלה והתפתח דיון רציני שכמעט הגיע לצעקות וטוב שכך.
כששככו הקולות ועל השולחן הנרגש ניצב כרך משנה ברורה של 'דרשו' והוא סחוט מצד לצד, ומעולעל מכריכה לכריכה, צלצל חנניה, האח הצעיר יותר והתנצל באוזני אמו שבגלל ומחמת עיכובי תנועה שגרתיים יאחר לבוא וכי הוא מקווה שהם בינתיים לא משתעממים.
"איזה משתעממים?", חייכה אמו מבעד לשפופרת, "אין כאן רגע דל. למען האמת, גם יצחוֹק עוד לא הגיע. רק תשמרו על עצמיכם. אל תרוצו בשלוליות, שלא תחליקו". אחרי שהניחה את השפופרת בעריסתה נזכרה שאין שלוליות בעונה הזאת. נו, מילא. תמיד טוב לא לרוץ.
"הוא כבר מצא עבודה?", שאל חזקיהו את אביו אחרי שהגיע אל הסלון עדכון האיחור הצפוי של חנניה.
"עבודה? למה לו?", התפלא גדליה. נתון עדיין בסערת ליבון ההלכה. ביקש אפוא לקמץ במילים של חולין כדי להבדיל בין קודש לשיחת חול.
"אתה לא זוכר אבא? הוא אמר כבר לפני שנה שהוא מחפש עבודה", הזכיר חזקיהו מה שהחשיב כנשכחות.
"לפני שנה? חזקיהו. מה אתה יודע כמה מים זרמו מאז ב'דרשו' והתכניות שלהם?!", חייך גדליה חיוך שיש בו הנאת נחת ייחודית להורים מרוצים.
חזקיהו לא הבין. קישת את גבותיו בתמיהה. מה עניין דרשו על תכניותיה לחיפוש עבודה של חנניה.
גדליה שמח להסביר. "תשמע, הסתבר שחנניה חיפש עבודה רק בגלל שהוא הרגיש שאינו ממצה את עצמו בכולל. כלומר, זאת היתה הסיבה שמתחת לסיבה. לא היה לו סיפוק, אם אתה מבין אותי. אבל הקב"ה רצה ודקה אחת לפני העזיבה הוא החליט להירשם למסלול 'קנין הלכה' של 'דרשו'. מאז אין לו אפילו זמן לחשוב על עבודה. חנניה היום עסוק מבוקר ועד ערב בללמוד ולשנן, אין לו פנאי אפילו לתהות אם הוא ממצה את עצמו… הוא כבר נבחן על חלקים נכבדים בשולחן ערוך והוא בדרך להיתר-הוראה. ממש אוטוטו. רק תעשה לי טובה, חזקי, ואל תזכיר לו שהוא חשב לעזוב את הכולל…", הציע גדליה.
יצחוֹק נקש על הדלת בנקישות עדינות, מתנצל על האיחור. "לא שמתי לב לשעון", אמר במלוא הכנות בפסעו לתוך הסלון.
הם חייכו בהבנה פייסנית. מעל לשמונה שנים שאין לו שעון לחתנם. כשביררו עליו אי אז בטרם בחרוהו נאמרו אודותיו שבחים נעימים לאוזן. אם כי איש מבין המשבחים והמהללים והמפארים לא ציין את התמדתו השקדנית הבלתי פוסקת. לא ציינו משום שטרם הגיחה לאוויר העולם, ההתמדה.
זה התחיל באקראי. משום מקום כמו שאומרים כשאין יודעים מה לומר. הוא נרשם ל'קנין תורה' בהיסוס, בספקנות, בהערכת-חֶסֶר שקטה וכבויה. מעל לשמונה שנים חלפו וכל הש"ס כמונח בכיסו. לא נותר בכיס מקום לשעון. הוא כבר בסיבוב שני, יצחוֹק. כל היממה נעשתה תורה. כל ביתו כולו הפך מקום של תורה. אין ילדיו רואים את אביהם כאשר אינו רכון על הספר או כשאינו דבוק לשינונו. הבית על יסודותיו התרוממו יחדיו טפחיים מעל הקרקע. אושר זורם בעורקי הקירות, שמחת תורה פועמת בהליכות היומיום ויצחוֹק מתעלה מיום ליום.
גדליה ראה בהבזק את כרך המשנה-ברורה של דרשו ספון מתחת לזרועו של יצחוֹק. נתקיימה בו בחינת רָאה ספר ונזכר שאלה. תכף ומיד שאלו בריתחה מתפרצת אם באמת מי שלובש טלית קטן מבלי שיתכוון לצאת ידי חובת מצות ציצית עובר על דאורייתא של ארבע כנפות בלי ציצית לפי דברי ה"ביאור הלכה" בסימן סמ"ך.
"אולי שישתה קודם משהו. שיברך על הכיבוד, שיטעם דבר מה. תראה איך הוא חיוור. תחכה קצת עם הטלית קטן, קודם שיאכל. אחר כך תשאל אותו", הציעה חמותו של יצחוֹק מעם הדלת.
"ברור. ברור. יצחוֹק, תתכבד, תאכל משהו, הנה, בבקשה", אמר גדליה וקרב אליו מגשים עמוסים למכביר, "רק תגיד על מה היינו צריכים לברך קודם, על הקרמשניט המשובח או על סלט התמרים-זיתים המהול ביין?", נסחף גדליה.
מי זוכר שפעם היה זה האיש מגדולי השתקנים.
*
ערב בוקר וצהריים – – –
כשהגיע חנניה סוף-סוף, אחרי צֶבר תלאות ההמתנות ופרעות התחבורה הציבורית נהרו פניו כמי שמצא שלל רב.
"חשבתי שתיראה סחוט", העיר לו חזקיהו, קם לקראתו בהתרגשות, נוטל ממנו את מגבעתו לתלותה על הקולב.
"סחוט? למה?", התפלא חנניה.
"בגלל העיכובים בדרכים", הסביר חזקיהו את המובן מאליו.
מובן? מאליו? תלוי למי. "כל עכבה לטובה. בזכות העיכובים הספקתי להשלים בראש רגוע את המכסה היומית של 'הדף היומי בהלכה', וגם את חובותיי המצטברים מאתמול למסלול קנין-תורה. כל עכבה לטובה", הסביר חנניה בשקט.
בהתחלה, כך סיפר, חשבו שינקי יצטרף אליו מהישיבה. אבל ינקי אמר שהוא מחויב לתכנית 'דרשו בוקר' בישיבה והוא לא רוצה לעצור את הזינוק בעליה בדיוק בתקופה הזאת, אחרי שכבר צבר עשרות דפי לימוד רצופים, מה גם שהוא מנוי על תכנית נוספת של השלמת המסכת הישיבתית, ואם ייצא לדרך לביקור לילי מרתק אצל סבא גדליה יתכן שיכשלו כוחותיו מחר עם שחר להשכים כארי לתכנית 'דרשו בוקר', על כן נפשו נקפלה לשאלתו אם רשאי הוא לדחות את הביקור אצל סבא לימי בין הזמנים.
"ברור שכן", אמר גדליה על אתר, "לא הייתי סולח לו אם הוא היה מחסיר אפילו בוקר אחד בתכנית 'דרשו-בוקר' בגלל ביקור אצלי. מה השאלה בכלל. טוב שאמרת לו לא לבוא, חנניה. נו תתכבד, תברך, תטעם", דחק גדליה בחנניה, שאלות בוערות בהלכה עמדו על קצות שפתיו והוא די חשש להצליף אותן על חנניה מבלי לתת לו לטעום קודם דבר מה…
– – – והאליצוריביצים, שיהיו בריאים, עם כל הכבוד וההערכה כלפיהם, אינם מכירים כלל ועיקר את הרב דוד הופשטטר שליט"א, נשיא ומייסד ארגון 'דרשו'. בחייהם לא נפגשו פנים אל פנים עם האיש, היהודי מטורונטו, שפרץ בסערה לתוך חייהם והפכם מקצה לקצה.
*
אין עומדין!…
שורשי השינוי בחייהם של האליצוריביצים, ורבבות כמותם, נשתלו באדמת הבריאה ביום שלישי אפור שבלוח השנה היה רשום כיום כ"ז בתשרי תשנ"ח. כדאי שתדעו את זה, גדליה, חזקיהו, יצחוֹק, חנניה וינקי – ועוד רבבות כמותכם.
היה זה יום רגיל כחבריו האחרים. למראה עין לא התרחשה ביום זה התרחשות מסעירה המנערת את דפי ההיסטוריה ומסיטה את גרגרי אבקם.
אולם זה היום עשה ה'.
ביום ההוא החלה מהפכת המעצמה העולמית להפצת התורה וההלכה בכלל ישראל. כי ביום זה נוסד שיעור 'דף היומי', עוד אחד מאלפים, שהצטרף למחזור הלימוד האחד עשר של 'הדף היומי העולמי'.
השיעור נוסד בקהילה היהודית בעיר טורונטו. מגיד השיעור החדש היה יהודי איש עסקים ואוהב תורה בכל מאודו העונה לשם הר"ר דוד הופשטטר. הלומדים התחילו את פרק 'אין עומדין להתפלל'. ומאז אינם עומדים במקום אחד. מתוך כובד ראש.
השיעור שנקבע לשעה שלפני תפילת שחרית – מכוח עיקרון האומר שיש להקדיש ללימוד התורה דווקא את ראשית היום, הזמן הנקי שבו הראש עדיין צלול ובלתי טרוד ולא מעוייף ומותש – קְטַן כמות היה: מספר אנשי עסקים בני הקהילה.
אך מאותו בוקר ראשון רענן ואיכותי נכרתה ברית איתנה ועזה בין מגיד השיעור המשתגע ומתלהט אחרי התורה, כלשון האור החיים, לבין חזון ההפצה חסר הגבולות של ידיעת התורה והטמעת לימודה והבנתה בקרב כלל ישראל.
ראשית החליט מגיד השיעור לקבוע מבחנים בכתב למשתתפי השיעור. אולי הם זקפו גבה. אבל אחרי הסבר משכנע שאם לומדים וגם יודעים למה לא להיבחן – הושיטו יד זקופה וכתבו תשובות מגובות.
ומאז מתחוללת הסערה, פורצת בתנופת צונאמי, אינה מכירה בגבולות, כובשת לה חלקים ומשתלטת על פיסות, מגרשת את החושך ומפיצה את אור התורה. איך אמר לו אברך בסיום עוד אירוע תורני שהתקיים בעיירת התורה לייקווד, בהשתתפות הר"ר דוד הופשטטר הי"ו: "רֶבְּ דֹוִיד! אינכם מכירים אותי. אני יכול לשבת ולספר לכם במשך שעות כיצד 'דרשו' שינה את חיי מקצה לקצה, אך מה אעשה; מחר עלי להיבחן על 120 דף – תסלחו לי אם כן כי עלי למהר הביתה ולהמשיך בחזרה עד שעות הבוקר!…".
באשר לשיעור הראשון: הוא מתקיים עד עצם היום הזה בבית המדרש של 'דרשו' ברחוב יונג 4576, כאשר במקביל נוסד לפני כמה שנים שיעור נוסף של 'דף היומי בעיון' הנמסר ע"י הר"ר דוד הופשטטר מידי יום בשעות אחר הצהריים בבית כנסת 'אגודת ישראל' טורונטו.
לאמור: שלהבת הענק המשתוללת בכל קצווי תבל ומאירה ערים ויישובים, סמטאות ומבואות, לא כיבתה את הלהבות הזעירות שגרמו לה להתלקח. – זכות ניצוצות ראשונים.